חנוך חי שנים רבות. ייתכן כי נתקשה להבין זאת, אך חייו השתרעו על פני כ־365 שנים — פי ארבעה יותר מתוחלת חיים ארוכה של אדם בתקופתנו! אך הוא לא באמת נחשב לזקן, לפחות לא בתקופה שבה חי. בתקופה ההיא, לפני יותר מ־5,000 שנה, תוחלת חייהם של האנשים הייתה גבוהה בהרבה מאשר כיום. אדם הראשון כבר חי במשך יותר משש מאות שנה כשנולד חנוך, והמשיך לחיות שלוש מאות שנה נוספות! חלק מצאצאיו חיו אף יותר מכך. מכאן שבגיל 365 נראה היה שכוחו של חנוך עודנו במותניו, בדומה לאדם שכל החיים עוד לפניו. אך למעשה לא כך היה הדבר.‏

קרוב לוודאי שחנוך היה נתון בסכנה חמורה. נסה לדמיין אותו כשהוא במנוסה, הוא אינו יכול להפסיק לחשוב על תגובת האנשים למסר מאלוהים שזה עתה העביר להם. ארשת פניהם התמלאה זעם. הם שנאו אותו, בזו למסר שלו ותיעבו את האלוהים ששלח אותו. לא היה ביכולתם לתקוף את אלוהיו, יהוה, אך הם כן יכלו לתקוף את חנוך! ייתכן שחנוך תהה אם יוכל לראות שוב את משפחתו. האם חשב על אשתו ועל בנותיו, על בנו מתושלח או על נכדו למך? (‏בראשית ה’:21–23,‏ 25‏) האם היה זה הסוף?‏

חנוך נחשב במובן מסוים לדמות מסתורית במקרא. דמותו מופיעה רק בשלושה קטעים קצרים (‏בראשית ה’:21–24;‏ עברים י”א:5;‏ יהודה 14, 15‏). עם זאת, פסוקים אלה מעניקים לנו מספיק משיכות מכחול כדי לצייר דיוקן של אדם בעל אמונה חזקה. האם עליך לפרנס את משפחתך? האם התקשית פעם לצדד במה שידעת שהוא הדבר הנכון? אם כן, תוכל ללמוד רבות מאמונתו של חנוך.‏

בעת לידתו של חנוך היה מצבה של האנושות בכי רע. היה זה הדור השביעי מאדם הראשון. בני האדם היו קרובים יותר לשלמות הגופנית שהייתה לאדם וחוה, וזו הסיבה שתוחלת החיים דאז עדיין הייתה כה גבוהה. אך הם חיו בתנאים נוראיים מבחינה מוסרית ורוחנית. אלימות הייתה דבר שכיח. מגמה זו החלה עוד בדור השני כשקין רצח את אחיו הבל, ונראה שאחד מצאצאיו של קין התגאה בכך שהיה אלים ונקמני אף יותר ממנו! בדור השלישי קם רוע חדש. אנשים התחילו לקרוא בשמו של יהוה אולם לא בדרך מוכבדת כחלק מעבודת אלוהים. למעשה הם השתמשו בשמו הקדוש של אלוהים בצורה מזלזלת שחיללה את שמו (‏בראשית ד’:8,‏ 23–26‏).‏

דת מושחתת כזו רווחה ככל הנראה בעיקר בימי חנוך. כשהתבגר, ניצב חנוך בפני החלטה. האם ישתלב בחברה של ימיו? או האם יחפש את אל האמת, יהוה, אשר ברא את השמיים ואת הארץ? אין ספק שהושפע עמוקות מהדברים שלמד על הבל, שמת על רקע דתי משום שעבד את יהוה בדרך  שהשביעה את רצונו. חנוך החליט לנקוט עמדה דומה. בבראשית ה’:22 כתוב: ”ויתהלך חנוך את האלוהים”. תיאור ייחודי זה מבדיל את חנוך כאדם ירא אלוהים בעולם חסר יראת אלוהים. הוא האדם הראשון במקרא שמתואר כך.‏

פסוק זה מוסיף ואומר שחנוך המשיך להתהלך עם יהוה לאחר לידת בנו מתושלח. אם כן, חנוך היה איש משפחה בערך בגיל 65. הייתה לו אישה ששמה אינו מוזכר במקרא ומספר לא ידוע של ”בנים ובנות”. אם אב מעוניין להתהלך עם אלוהים וגם לגדל ולפרנס את משפחתו עליו לנסות לדאוג לה בדרכו של אלוהים. חנוך הבין שיהוה ציפה ממנו לדבוק באשתו בנאמנות (‏בראשית ב’:24‏). יתרה מזו, הוא גם עשה את מרב המאמצים על מנת ללמד את ילדיו על יהוה אלוהים. למה הוביל הדבר?‏

כתבי־הקודש מספקים לנו רק פרטים מעטים בעניין. הם אינם חושפים דבר אודות אמונתו של מתושלח, בנו של חנוך, אשר חייו הם הארוכים ביותר במקרא. חייו הסתיימו בשנה שבה אירע המבול. בנו של מתושלח נקרא למך. חיי למך חפפו לחיי סבו, חנוך, במשך יותר ממאה שנה ועם הזמן טיפח למך אמונה יוצאת מן הכלל. יהוה האציל עליו מרוחו כדי לנבא נבואה על נוח, בנו של למך, ונבואה זו התגשמה לאחר המבול. נוח בלט כאדם שהתהלך עם אלוהים בדומה לחנוך, סבא רבא שלו. נוח מעולם לא פגש את חנוך, אך חנוך הותיר לו מורשת עשירה. נוח יכול היה ללמוד אודות מורשת זו מאביו למך, מסבו מתושלח או אולי אף מיָרֶד, אביו של חנוך, שמת כשנוח היה בן 366 (‏בראשית ה’:25–29; ו’:9; ט’:1‏).‏

חשוב על הניגוד שבין חנוך לאדם הראשון. למרות היותו מושלם, אדם הראשון חטא ליהוה והותיר לצאצאיו מורשת של מרדנות וסבל. חנוך, למרות היותו לא־מושלם, התהלך עם אלוהים והותיר לצאצאיו מורשת של אמונה. אדם הראשון מת כשחנוך היה בן 308. האם משפחתו התאבלה על אב אנוכי זה? איננו יודעים. על כל פנים, הכתוב מוסר: ”ויתהלך חנוך את האלוהים” (‏בראשית ה’:24‏).‏

אם מוטלת עליך האחריות לדאוג לצורכי המשפחה ראה מה תוכל ללמוד מאמונתו של חנוך. אומנם חיוני לדאוג לצרכיה הפיזיים של משפחתך, אך חשוב אף יותר לדאוג לצרכיה הרוחניים (‏טימותיאוס א’. ה’:8‏). אתה ממלא צורך זה לא רק במילים אלא גם במעשים. אם אתה בוחר להתהלך עם אלוהים, בדומה לחנוך, ולאפשר לאמות המידה של אלוהים להנחות אותך בחייך, גם אתה תוריש למשפחתך מורשת עשירה — מופת שלא יסולא בפז הראוי לחיקוי.‏

ייתכן שחנוך חש בודד בתור איש אמונה בעולם חסר אמונה. אך האם יהוה אלוהיו שם לב אליו? אכן כן, ובבוא העת תקשר יהוה עם משרתו הנאמן. אלוהים נתן לחנוך מסר להעביר לאנשים שחיו בתקופתו ובכך הפך חנוך לנביא, הנביא הראשון שהמסר שלו מופיע במקרא. אנו יודעים זאת מאחר  שיהודה, אחיו למחצה של ישוע, כתב בהשראת רוח הקודש את מילותיו הנבואיות של חנוך מאות שנים לאחר מכן.‏ *

מה הייתה נבואתו של חנוך? זו לשון הנבואה: ”הנה יהוה בא ברבבות קדושיו לעשות משפט בכול ולהרשיע את כל חסרי יראת האלוהים על כל מעשי רשעתם ועל כל הקשות שדיברו עליו חוטאים רשעים” (‏יהודה 14, 15‏). הדבר הראשון שתוכל להבחין בו הוא שחנוך דיבר בזמן עבר, כאילו אלוהים כבר הגשים את הנבואה. מאז ואילך נבואות רבות נכתבו בסגנון זה. הרעיון הוא שהנביא מנבא על דבר כלשהו שהתרחשותו כה ודאית עד כי ניתן לתאר אותו כדבר שכבר אירע (‏ישעיהו מ”ו:10‏).‏

מה חש חנוך בנוגע למשימה למסור הצהרה זו, אולי לבשר עליה לכל מי שיגלה נכונות להקשיב? שים לב עד כמה נוקבת הייתה האזהרה. המילים ”חסרי יראת האלוהים”, ”מעשי רשעתם” ו”כל הקשות” מוזכרות על מנת לגנות את האנשים, את מעשיהם ואת האופן שבו ביצעו מעשים אלה. הנבואה הכריזה לכל בני האדם כי העולם שיצרו מאז הגירוש מגן עדן היה מושחת לחלוטין. היא הזהירה מפני קץ איום שעתיד לפקוד אותו כשיהוה יבוא להשמידו ”ברבבות קדושיו” — לגיונות של מלאכים עוצמתיים ערוכים למלחמה. חנוך הכריז ללא פחד אזהרה זו שמטעם אלוהים, והוא עשה זאת לבד! ייתכן שלמך הצעיר צפה ביראה באומץ שגילה סבו. אם כך אכן היה, נוכל להבין מדוע.‏

אמונתו של חנוך יכולה לגרום לנו לשאול את עצמנו האם אנו רואים את העולם שבו אנחנו חיים כפי שאלוהים רואה אותו. המשפט שעליו הכריז חנוך באומץ עודנו עומד בעינו; הוא חל על העולם של ימינו בדיוק כשם שחל על העולם של ימיו. בהתאם לאזהרתו של חנוך הביא יהוה בימיו של נוח את המבול על עולם זה חסר יראת האלוהים. אולם השמדה זו שימשה תקדים להשמדה גדולה אף יותר שעתידה לבוא (‏מתי כ”ד:38, 39;‏ פטרוס ב’. ב’:4–6‏). גם כיום, אלוהים עומד הכן עם רבבות קדושיו להוציא לפועל את משפטו הצודק על עולם זה חסר יראת אלוהים. כל אחד מאתנו צריך להפנים את אזהרת חנוך ולחלוק אותה עם אחרים. חברי משפחתנו וחברינו עשויים להתרחק מאתנו. מדי פעם אולי נחוש בודדים. אך יהוה מעולם לא נטש את חנוך; וגם כיום הוא לא ינטוש את משרתיו הנאמנים!‏

מה עלה בגורלו של חנוך? ניתן לומר שמותו מסתורי ומרתק אף יותר מחייו. הכתוב בספר בראשית פשוט מוסר: ”ויתהלך חנוך את האלוהים. ואיננו, כי לקח אותו אלוהים” (‏בראשית ה’:24‏). באיזה מובן לקח אלוהים את חנוך? השליח פאולוס הסביר: ”בזכות אמונה הועבר חנוך כדי שלא יראה מוות, ולא ניתן היה למוצאו כי אלוהים העבירו; אך לפני שהועבר ניתנה לו העדות שהיה רצוי בעיני אלוהים” (‏עברים י”א:5‏). למה התכוון פאולוס כשאמר ’הועבר כדי שלא יראה מוות’? במספר תרגומי מקרא נאמר שאלוהים לקח את חנוך לשמיים. אך זה בלתי אפשרי, מפני שלפי המקרא האדם הראשון שקם אי פעם לתחייה בשמיים הוא ישוע המשיח (‏יוחנן ג’:13‏).‏

אם כן, באיזה מובן ”הועבר” חנוך מבלי ’לראות מוות’? קרוב לוודאי שיהוה העביר את חנוך ממצב  של חיים למוות וחסך ממנו כל כאב. אך לפני כן, ניתנה לו ”העדות שהיה רצוי בעיני אלוהים”. כיצד? ייתכן שרגעים לפני מותו קיבל מאלוהים חזון, אולי חזון שבו ראה את כדור הארץ כגן עדן. לאחר שקיבל הוכחה מוחשית לכך שהשביע את רצון יהוה, חנוך מת. באשר לחנוך ולגברים ונשים נאמנים אחרים, ציין פאולוס: ”כל אלה דבקו באמונה עד מותם” (‏עברים י”א:13‏). יכול להיות שאויביו תרו אחר גופתו אך ’לא ניתן היה למוצאה’, אולי משום שיהוה העלים אותה על מנת למנוע מהם לחללה או להשתמש בה לקידום דת כזב.‏ *

לאחר שדנו בכמה פרטים מקראיים לגבי חנוך, הבה ננסה לדמיין כיצד הסתיימו חייו. תן דעתך לתרחיש הבא, אך זכור שמדובר בהשערה בלבד. חנוך נמצא במנוסה וכמעט אפסו כוחותיו. רודפיו דולקים אחריו כשהם רותחים מזעם על המשפט שהכריז. חנוך מוצא מקום מסתור ונח לכמה רגעים, אך הוא יודע שלא יוכל להימלט מפניהם עוד זמן רב. מוות אלים הסתמן באופק. בזמן שנח הוא מתפלל לאלוהיו כשלפתע נחה עליו תחושת שלווה עמוקה. הוא נלקח למקום רחוק בחזון, חזון שהיה כה מציאותי עד כי חש שהוא חלק ממנו.‏

דמיין לעצמך את המראה שנגלה לעיניו, עולם שונה לגמרי מזה שהכיר. העולם הזה נראה לו יפה כמו גן עדן, אך לא היו בו כרובים ששמרו עליו ומנעו מאנשים להיכנס לתוכו. הוא צפה באינספור גברים ונשים — כולם בריאים לחלוטין וחדורי מרץ נעורים. הם חיו בשלום. לא היה שמץ לשנאה ולרדיפה הדתית שהכיר כה מקרוב. חנוך חש שיהוה מגן עליו, אוהב אותו ושבע רצון ממנו. הוא היה בטוח שהוא שייך למקום הזה; המקום הזה יהיה ביתו. כששלווה שורה עליו, עצם חנוך את עיניו ונסחף לשינה עמוקה ונטולת חלומות.‏

ועד היום הוא ישן את שנת המוות כשהוא שמור בזיכרונו הבלתי מוגבל של יהוה אלוהים! כפי שהבטיח מאוחר יותר ישוע, יבוא היום שכל הנמצאים בזיכרונו של אלוהים ישמעו את קולו של המשיח, יצאו מהקבר ויפקחו את עיניהם לעולם חדש, יפהפה ושלו (‏יוחנן ה’:28, 29‏).‏

האם תרצה להיות שם? עד כמה מרגש יהיה לפגוש את חנוך. חשוב על הדברים המדהימים שנוכל ללמוד ממנו! הוא יוכל לומר לנו אם התרחיש הדמיוני שלנו בנוגע לרגעיו האחרונים אכן מתקרב למה שאירע באמת. אך כבר עכשיו קיים דבר מה שעלינו ללמוד ממנו בדחיפות. לאחר שדיבר פאולוס על חנוך הוא המשיך ואמר: ”בלי אמונה אי־אפשר להיות רצוי בעיני אלוהים” (‏עברים י”א:6‏). מסיבה טובה זו על כל אחד מאתנו לחקות את אמונתו של חנוך ואת אומץ לבו!‏