עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

בכוחו של המקרא לשנות חיים

למדתי לכבד נשים ואת עצמי

למדתי לכבד נשים ואת עצמי
  • שנת לידה:‏ 1960

  • ארץ לידה:‏ צרפת

  • עבר:‏ אדם אלים ומכור לסמים שנהג בנשים בחוסר כבוד

רקע:‏

נולדתי בעיר מִילוּז’‏ שבצפון־מזרח צרפת,‏ בפרבר של מעמד הפועלים הידוע לשמצה באלימותו.‏ זיכרונות הילדות שלי מלאים בוויכוחים אלימים בקרב המשפחות שחיו באזור.‏ במשפחתנו בזו לנשים,‏ ורק לעיתים נדירות הגברים שאלו לדעתן.‏ חינכו אותי שמקומה של האישה הוא במטבח ושהיא אמורה לדאוג לגבר ולטפל בילדים.‏

לא הייתה לי ילדות קלה.‏ כשהייתי בן עשר אבי מת מאלכוהוליזם.‏ לאחר חמש שנים אחד מאחיי הגדולים התאבד.‏ באותה שנה הייתי עד לרצח במהלך סכסוך במשפחתי,‏ וזה זעזע אותי קשות!‏ כמה מחברי משפחתי לימדו אותי כיצד להשתמש בסכינים ובאקדחים ולהילחם במקרה הצורך.‏ הייתי צעיר מופרע,‏ והתחלתי לקעקע את גופי ולשתות אלכוהול.‏

כבר בגיל 16 שתיתי מדי יום בין 10 ל־15 בקבוקי בירה,‏ ותוך זמן קצר התחלתי לצרוך סמים.‏ על מנת לממן את אורח חיי הפסול מכרתי חלקי מתכת והתחלתי לגנוב.‏ בגיל 17 כבר ריציתי תקופת מאסר.‏ בסך הכול הועמדתי לדין 18 פעם בגין מעשי גניבה ואלימות.‏

בשנות ה־20 המוקדמות לחיי מצבי החמיר.‏ עישנתי עד 20 ג׳וינטים של מריחואנה ביום וצרכתי הרואין וחומרים לא־חוקיים אחרים.‏ כמה פעמים הייתי על סף מוות ממנת יתר.‏ התחלתי לסחור בסמים,‏ ולכן תמיד הייתי חמוש בסכינים ואקדחים.‏ יום אחד ניסיתי לירות במישהו,‏ אך טוב שהקליע פגע רק באבזם חגורתו!‏ כשהייתי בן 24 נפטרה אמי,‏ והכעס בתוכי התעצם.‏ הולכי רגל מבוהלים היו עוברים לצד השני של הכביש בכל פעם שראו אותי מתקרב.‏ בגלל שהסתבכתי בקטטות,‏ בדרך כלל הייתי מעביר את סופי השבוע בתחנת המשטרה או בבית החולים כדי שיתפרו את פצעיי.‏

בגיל 28 התחתנתי,‏ וכצפוי לא נהגתי באשתי בכבוד.‏ השפלתי אותה והכיתי אותה.‏ לא עשינו שום דבר ביחד כזוג.‏ חשבתי שמספיק היה רק לתת לה כל הזמן תכשיטים גנובים.‏ לאחר מכן קרה דבר בלתי צפוי.‏ אשתי החלה ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה.‏ אחרי השיעור הראשון שלה היא חדלה לעשן,‏ סירבה לקבל עוד כסף גנוב והחזירה לי את תכשיטיה.‏ רתחתי מזעם.‏ התנגדתי לכך שהיא לומדת את המקרא והייתי נושף עשן סיגריות בפניה.‏ כמו כן,‏ דיברתי עליה בזלזול בשכונה.‏

לילה אחד,‏ כשהייתי שיכור לגמרי,‏ הצתי בטעות את הדירה שלנו.‏ אשתי הצילה אותי ואת בתנו בת החמש מהלהבות.‏ כשהתפכחתי,‏ הייתי אכול רגשות אשמה.‏ עמוק בתוכי חשתי שאלוהים לא יסלח לי לעולם.‏ נזכרתי שפעם שמעתי כומר אומר שהרשעים הולכים לגיהינום.‏ אפילו הפסיכיאטר שלי אמר לי:‏ ”אתה אבוד!‏ אתה חסר תקנה”.‏

כיצד שינה המקרא את חיי:‏

לאחר השריפה עברנו להתגורר עם הוריה של אשתי.‏ כשעדי־יהוה הגיעו לבקר אותה שאלתי אותם:‏ ”האם אלוהים יסלח לי על כל חטאיי?‏” הם הראו לי את הכתוב בקורינתים א׳.‏ ו׳:‏9–11‏.‏ הפסוקים הללו במקרא הציגו רשימה של מעשים שאלוהים מגנה,‏ אך בהמשך נאמר:‏ ”וכאלה היו כמה מכם”.‏ מילים אלה עודדו אותי שניתן להשתנות.‏ לאחר מכן הראו לי העדים את הפסוק ביוחנן א׳.‏ ד׳:‏8 ונסכו בי את הביטחון שאלוהים אוהב אותי.‏ התעודדתי מכך וביקשתי מהם שילמדו אותי את המקרא פעמיים בשבוע והתחלתי לנכוח באסיפותיהם.‏ התפללתי ליהוה ללא הרף.‏

תוך חודש החלטתי להפסיק לצרוך סמים ואלכוהול.‏ מהר מאוד חשתי שגופי תחת מתקפה!‏ סבלתי מסיוטים איומים,‏ כאבי ראש,‏ התכווצויות ותסמיני גמילה אחרים.‏ למרות הכול,‏ הרגשתי שיהוה אוחז בידי ומחזק אותי.‏ חשתי כמו שחש השליח פאולוס.‏ הוא כתב לגבי העזרה שקיבל מאלוהים:‏ ”בכול אני יכול לעמוד בעזרתו של הנותן לי כוח” (‏פיליפים ד׳:‏13‏)‏.‏ עם הזמן הצלחתי גם להפסיק לעשן טבק (‏קורינתים ב׳.‏ ז׳:‏1‏)‏.‏

המקרא לא רק עזר לי לקבל שליטה על חיי,‏ הוא גם שיפר את חיי משפחתנו.‏ הגישה שלי כלפי אשתי השתנתה.‏ התחלתי לגלות כלפיה יותר כבוד ולומר ”בבקשה” ו”תודה”.‏ בנוסף,‏ התחלתי להיות האבא שבתנו הייתה זקוקה לו.‏ אחרי שלמדתי את המקרא במשך שנה,‏ הקדשתי את חיי ליהוה ונטבלתי,‏ בדומה לאשתי.‏

התועלת שצמחה לי מהשינוי:‏

אני בטוח שעקרונות המקרא הצילו את חיי.‏ אפילו חברי משפחתי שאינם עדי־יהוה מודעים לכך שככל הנראה הייתי מת מצריכת חומרים ממכרים או נהרג בקטטה.‏

חיי המשפחה שלי השתנו מן הקצה אל הקצה תודות להדרכת המקרא שהבהירה לי מהי האחריות שיש לי כבעל וכאב (‏אפסים ה׳:‏25;‏ ו׳:‏4‏)‏.‏ התחלנו לעשות דברים יחד כמשפחה.‏ כיום במקום להגביל את אשתי לתחומי המטבח,‏ אני שמח לתמוך בה כשהיא מקדישה את מרב זמנה לפעילות הוראת המקרא.‏ והיא שמחה לתמוך בי בתור משגיח בקהילה.‏

אהבתו ורחמיו של יהוה אלוהים השפיעו עמוקות על חיי.‏ יש בי רצון עז לספר על תכונותיו למי שנחשבים למקרה אבוד,‏ כי רבים ראו בי מקרה אבוד.‏ אני יודע שלמקרא יש כוח לעזור לכל אחד לחיות חיים טהורים ומלאי משמעות.‏ המקרא לא רק לימד אותי לאהוב ולכבד אחרים,‏ גם גברים וגם נשים,‏ אלא גם לכבד את עצמי.‏