יש המאמינים שרק בכוח הזרוע ישיגו חירות פוליטית וטוהר דתי — שרק באלימות ידיחו שליטים לא־רצויים. כמו כן, ישנן ממשלות המשתמשות בטרור כדי לשמור על הסדר וכדי לשלוט באזרחיהן. אבל אם הטרור הוא אכן כלי יעיל להשלטת מרות וליצירת רפורמות חברתיות, ראוי שיניב שלום, שגשוג ויציבות. לאחר זמן מה האלימות והפחד צריכים לדעוך. האם אנו עדים לתוצאות אלו?‏

האמת היא שהטרור אינו מעודד כבוד לחיים, אלא מוביל לשפיכות דמים ולאכזריות. מתוך סבלם נוטים הקורבנות להגיב בפעולות תגמול, והדבר מוביל לדיכוי ולמעשי נקם נוספים.‏

זה אלפי שנים מנסים בני אדם לפתור את בעיותיהם הפוליטיות, הדתיות והחברתיות בכוחות עצמם, אך ניסיונותיהם כושלים. כפי שמציין המקרא: ”ידעתי, יהוה, כי לא לאדם דרכו. לא לאיש הולך והָכין את צעדו” (‏ירמיהו י’:23‏). ישוע אמר: ”צדקתה של החוכמה הוכחה במעשיה” (‏מתי י”א:19‏). על בסיס עקרונות מקראיים אלה ניתן לומר שהטרור הינו תקוות שווא. פעולות הטרור אינן מניבות חופש ואושר אלא מוות, סבל וחורבן. המאה ה־20 נשטפה בפירות באושים אלה, והם מתחילים לגדוש את המאה ה־21. רבים יאמרו שלא רק שהטרור אינו הפתרון, אלא שהוא אחת הבעיות.‏

‏”בכל יום אני מייחלת שאף אחד מבני משפחתי או מחבריי לא ימות... אולי אנחנו זקוקים לנס”. כך כתבה נערה צעירה שמולדתה בוערת בשל מעשי טרור אלימים. דבריה מצביעים על המסקנה שאליה הגיעו רבים: הפתרון לבעיות האדם אינו בהישג ידה של האנושות. רק בורא האדם יכול לפתור את קשיי העולם הנוכחיים, כולל הטרור. אך מדוע עלינו לבטוח באלוהים?‏

סיבה אחת היא שבתור הבורא הוא העניק לנו חיים והוא רוצה שנחיה בשלום ובסיפוק. הנביא ישעיהו כתב מעומק לבו: ”ועתה, יהוה, אבינו אתה. אנחנו החומר ואתה יוצרנו. ומעשה ידך כולנו” (‏ישעיהו ס”ד:7‏). יהוה הוא אבי האנושות ובני כל העמים יקרים ללבו. האי־צדק והשנאה המביאים לידי טרור אינם באשמתו. המלך החכם שלמה כתב: ”עשה האלוהים את האדם ישר, והמה ביקשו חִשְבונות [תוכניות] רבים” (‏קהלת ז’:29‏). רשעות האדם והשפעת השדים הן המונחות ביסוד הטרור ולא אוזלת ידו של אלוהים (‏אפסים ו’:11, 12‏).‏

סיבה נוספת לבטחוננו ביהוה היא שמאחר שהוא ברא את האדם, אין מי שמבין טוב ממנו מה גורם לבעיות האנושות וכיצד לפותרן. המקרא מבטא זאת במשלי ג’:19‏: ”יהוה בחוכמה יסד ארץ. כונֵן שמיים בתבונה”.  בביטחון מלא באלוהים נכתבו המילים: ”מאין יבוא עזרי? עזרי מעִם יהוה, עושה שמיים וארץ” (‏תהלים קכ”א:1, 2‏).‏

סיבה שלישית לבטוח באלוהים היא שישנה הוכחה כי בכוחו לעצור את האלימות ואת שפיכות הדמים. בימי נוח ”מלאה הארץ חמס [אלימות]” (‏בראשית ו’:11‏). משפטו של אלוהים היה מפתיע ויסודי: ”[אלוהים] גם על העולם הקדום לא חס, אבל בהביאו מבול על עולם של רשעים שמר את נוח... והשבעה אשר עימו” (‏פטרוס ב’. ב’:5‏).‏

המקרא מצביע על לקח שעלינו ללמוד מהמבול: ”אכן יודע יהוה להציל את חסידיו מניסיון ועם זאת לחשוך את הרשעים ליום הדין כדי להענישם” (‏פטרוס ב’. ב’:9‏). אלוהים יכול להבחין בין אלה שבכנות רוצים חיים טובים יותר, לבין אלה המאמללים את חייהם של אחרים. את האחרונים הוא שומר ”לאובדן אנשי הרשע”. אך לשוחרי השלום הוא מכין ארץ חדשה אשר צדק ישכון בה (‏פטרוס ב’. ג’:7,‏ 13‏).‏

כותבי המקרא השתמשו לעתים במילה ”ארץ” כמילה נרדפת לאנושות. למשל, בבראשית י”א:1 כתוב ש”כל הארץ”, כלומר האנשים שחיו באותו זמן, דיברו אותה שפה. השליח פטרוס חשב על משמעות זו כאשר כתב על ”ארץ חדשה”. יהוה אלוהים ישקם את החברה האנושית בדרך כזו שצדקה ומשפט יחליפו את האלימות והשנאה כ’שוכני’ קבע עלי אדמות. המקרא מנבא במיכה ד’:3‏: ”ושפט בין עמים רבים, והוכיח לגויים עצומים עד רחוק. וכיתתו חרבותיהם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה”.‏

כיצד יחיו האנשים כאשר נבואה זו תתגשם? במיכה ד’:4 נאמר: ”ויָשבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד”. בגן עדן  עלי אדמות איש לא יחרד מפני התקפת הטרור הבאה. התוכל להאמין להבטחה זו? כן, ”כי פי יהוה צבאות דיבר” (‏מיכה ד’:4‏).‏

לכן בצל ריבוי איומי הטרור והתחלחלות האומות לנוכח האלימות, הפתרון עבור אוהבי שלום הוא לשים בטחונם ביהוה. לא קיימת בעיה שאין בידו לפתור. הוא ישים קץ למעשי החבלה, לסבל ואפילו למוות. המקרא אומר: ”בילע המוות לנצח, ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים” (‏ישעיהו כ”ה:8‏). ארצות אהובות של עמים רבים הזרוּעוֹת כיום בכאב ובחרדה מפני הטרור, יִימלאו בקרוב בפירות השלום. שלום זה המובטח על־ידי אלוהים ”אשר אינו מכזב”, הוא מה שהאנושות זקוקה לו נואשות (‏טיטוס א’:2;‏ עברים ו’:17, 18‏).‏