אחד הכלים היעילים היכולים לעזור לנו להתמודד עם המצב הוא הנחמה שאנו שואבים מקרובי משפחה,‏ חברים ואחים לאמונה.‏

מילותיו הנעימות והאוהבות של חבר הן כחומר מרגיע המרפא ומרענן אותנו (‏מש׳ ט״ז:‏24;‏ י״ח:‏24;‏ כ״ה:‏11‏)‏.‏ אך בעיני המשיחיים האמיתיים יש משהו חשוב יותר מקבלת נחמה.‏ הם נוקטים יוזמה כדי ’‏לנחם אחרים בכל צרה שהיא בעזרת הנחמה שהם מקבלים מאת אלוהים’‏ (‏קור״ב א׳:‏4;‏ לוקס ו׳:‏31‏)‏.‏ אנטוניו,‏ משגיח מחוז במקסיקו,‏ למד זאת מניסיונו האישי.‏

כאשר אובחנה אצלו לימפומה,‏ סוג של סרטן דם,‏ אנטוניו הוצף רגשות חרדה.‏ אולם הוא עשה כל מאמץ לשלוט ברגשותיו השליליים.‏ כיצד?‏ הוא ניסה לזכור שירי מלכות ולשיר אותם כדי לשמוע את המילים ולהרהר בהן.‏ הוא גם שאב נחמה רבה מתפילות בקול רם ומקריאה במקרא.‏

אולם כעת אנטוניו מכיר בכך שאחיו לאמונה היו אחד ממקורות העזרה הגדולים ביותר שקיבל.‏ הוא אומר:‏ ”‏כאשר אשתי ואני הרגשנו שאנו עומדים לכרוע תחת הנטל,‏ היינו מבקשים מקרוב משפחה שהוא גם זקן־קהילה לבוא אלינו ולהתפלל יחד אתנו.‏ הדבר ניחם והרגיע אותנו.‏ למעשה”‏,‏ הוא מוסיף,‏ ”‏תודות לתמיכה של משפחתנו ושל אחינו הרוחניים,‏ הצלחנו להתגבר על הרגשות השליליים שלנו בזמן קצר יחסית”‏.‏ עד כמה הוא היה אסיר תודה על כך שיש לו חברים שאוהבים אותו ודואגים לו.‏

עזרה נוספת העומדת לרשותנו בעתות מצוקה היא רוח הקודש המובטחת.‏ השליח פטרוס אמר שרוח קודשו של אלוהים היא ’‏מתנה’‏ (‏מה״ש ב׳:‏38‏)‏.‏ אין ספק שהדבר הוכח כנכון כאשר נמשחו רבים בחג השבועות שנת 33 לספירה.‏ אך רוח הקודש היא מתנה העומדת גם לרשותנו.‏ רוח הקודש היא כמאגר בלתי נדלה,‏ לכן התמד לבקש אותה (‏יש׳ מ׳:‏28–31‏)‏.‏

השליח פאולוס סבל קשיים רבים,‏ ובמקרים מסוימים אף ניצב אל מול פני המוות (‏קור״ב א׳:‏8–10‏)‏.‏ עם זאת,‏ פאולוס לא חשש לחייו בצורה חולנית.‏ הוא מצא נחמה בידיעה שאלוהים בעזרו.‏ הוא כתב:‏ ”‏ברוך האלוהים והאב של אדוננו ישוע המשיח,‏ אבי החמלה ואלוהי כל נחמה,‏ המנחם אותנו בכל צרותינו”‏ (‏קור״ב א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ פאולוס לא שקע ברחמים עצמיים.‏ תחת זאת,‏ הניסיונות שחווה עזרו לו לטפח רגשי הזדהות,‏ וכך הוא יכול היה לנחם אחרים בצורה טובה יותר כשהם נקלעו לקשיים.‏

לאחר שהחלים ממחלתו,‏ אנטוניו יכול היה לשרת שוב כמשגיח נודד.‏ לפני שחלה הוא כבר נהג לגלות דאגה כלפי אחיו לאמונה,‏ אך לאחר החלמתו הוא ואשתו עשו מאמץ מיוחד לבקר ולעודד את החולים.‏ למשל,‏ כשביקר משיחי שנאבק במחלה קשה,‏ נוכח אנטוניו לדעת שהאח כבר אינו רוצה לנכוח באסיפות.‏ ”‏זה לא אומר שהוא לא אהב את יהוה או את האחים”‏,‏ מסביר אנטוניו,‏ ”‏אבל למחלה הייתה השפעה כה עצומה עליו שהיא גרמה לו לחוש חסר ערך”‏.‏

אחד הדברים שעשה אנטוניו כדי לעודד את האח החולה היה לבקש ממנו להתפלל באחד מהמפגשים החברתיים.‏ האח אומנם הרגיש שהוא אינו ראוי לכך,‏ אך בכל זאת הסכים להתפלל.‏ אנטוניו מספר:‏ ”‏תפילתו הייתה יפה מאוד,‏ ואחרי כן הוא היה אדם חדש.‏ הוא חש ששוב יש לו תרומה”‏.‏

ואכן,‏ במידה זו או אחרת כולנו חווינו סבל כלשהו.‏ אך כפי שאמר פאולוס,‏ הדבר נותן לנו כלים העוזרים לנו לנחם אחרים בשעת צרה.‏ לכן הבה נהיה רגישים לסבלותיהם של אחינו המשיחיים ונחקה את אלוהינו,‏ יהוה,‏ על־ידי כך שנהיה מקור נחמה לאחרים.‏