מציאת סיפוק והגשמה באימהוּת
מציאת סיפוק והגשמה באימהוּת
רוב הנשים ברחבי העולם עובדות כיום מחוץ לבית. במדינות מתועשות מספר הנשים היוצאות לעבוד בשכר משתווה כמעט לזה של הגברים העובדים. במדינות מתפתחות לא מעט נשים עובדות שעות ארוכות בחקלאות כדי לפרנס את משפחותיהן.
נשים רבות נקרעות בין הצורך להשתכר למחייתן ובין הרצון לדאוג למשפחה ולבית. נשים אלה אינן דואגות רק שיהיה כסף למזון, לביגוד ולקורת גג, אלא גם מבשלות, מכבסות ומנקות את הבית.
בנוסף לכך, אימהות משיחיות משתדלות לנטוע בילדיהן ערכים רוחניים. ”אני חייבת להודות שקשה מאוד למצוא את האיזון בין העבודה ובין האחריות למשפחה, במיוחד כשיש לך ילדים קטנים”, מודה כריסטינה, אם לשתי ילדות קטנות. ”לא קל להקדיש לילדים את כל תשומת הלב הנחוצה להם”.
מה דוחף את האימהות להצטרף לשוק העבודה? אילו אתגרים עומדים בפניהן? האם זה חיוני שאֵם תעבוד מחוץ לבית כדי למצוא סיפוק והגשמה בחייה?
מדוע אימהות יוצאות לעבוד?
לאימהות רבות אין ברירה אלא לעבוד במשרה מלאה. לחלקן אין בן זוג שיחלוק עימן את הנטל הכלכלי. ישנם זוגות המבינים שמשכורת אחת פשוט אינה מספיקה לכיסוי צורכי המחיה הבסיסיים של המשפחה.
אלא שלא כל האימהות עובדות במשרה מלאה מתוך הכרח כלכלי. מספר לא־מבוטל של נשים יוצאות לעבוד כדי להעלות את תחושת הערך העצמי שלהן. יש שעובדות כדי להשיג מידה של עצמאות כלכלית או כדי לשלם עבור מותרות. רבות עושות חיל בעבודתן ונהנות מכך.
לחץ חברתי עשוי להיות גורם נוסף לכך שיש אימהות הרואות חובה לעצמן לצאת לעבוד. אף שרוב האנשים יודו שאימהות עובדות נאבקות ללא הרף בלחצים ובתשישות, החלטתן שלא לצאת לעבוד מתפרשת בצורה לא־נכונה ואף מתקבלת בלעג. ”זה לא קל להסביר לאחרים שאת ’רק עקרת בית’”, מודה אישה אחת. ”יש כאלה הרומזים בדבריהם או במבטיהם שאת מבזבזת את חייך”, היא אומרת. רבקה, אם לתינוקת בת שנתיים, מציינת: ”למרות שהחברה שבה אנו חיים מבינה שהנשים צריכות לדאוג לילדיהן, אני סבורה שבמובן מסוים היא רואה באימהות לא־עובדות נשים נחותות”.
מיתוס לעומת מציאות
בכמה מקומות בעולם מציגה המדיה את ה”אישה האידיאלית” כאישה בעלת קריירה מזהירה — מקבלת שכר גבוה, לבושה למשעי ומפגינה ביטחון עצמי רב. בבואה הביתה יש לה המרץ והכוחות לפתור את הבעיות של ילדיה, לתקן את הטעויות של בעלה ולהתמודד עם כל משבר שפורץ בבית. אפשר להבין מדוע רק נשים מעטות יכולות לעמוד ברף לא־מציאותי זה.
בפועל, רבות מהמשרות המאוישות על־ידי נשים הן משרות אפרוריות ובשכר נמוך יחסית. חלק מהאימהות העובדות מגלות לאכזבתן שעבודתן אינה מאפשרת להן למצות עד תום את כישוריהן. הספר פסיכולוגיה חברתית (Social Psychology) מציין: ”על אף ההתקדמות בנושא השוויון, ממשיכים הגברים לתפוס את המשרות הרווחיות ביותר והבכירות ביותר. לפיכך, נשים הבונות את זהותן סביב עבודתן נמצאות בעמדת נחיתות ברורה”. העיתון הספרדי אל פאיס מציין: ”על־פי הערכות, לנשים לעומת גברים יש סיכוי של פי שלושה לסבול מחרדות הנגרמות ממתח, מאחר שרובן מחזיקות במשרה כפולה — אחת בעבודה ואחת בבית”.
כיצד יכולים הבעלים לעזור?
ההחלטה אם אֵם משיחית צריכה לצאת לעבוד או לא היא כמובן החלטה אישית. אולם, אם האישה נשואה, עליה ועל בעלה להחליט החלטה זו רק לאחר שישוחחו על הנושא וישקלו בכובד ראש את כל הגורמים הנוגעים לכך (משלי י”ד:15).
מה אם בני זוג יחליטו שבשל דוחק כלכלי שניהם חייבים לעבוד במשרה מלאה? במקרה זה, בעל חכם ייתן את דעתו במיוחד לפסוק האומר: ”וכן אתם, הבעלים, חיו יחד עימהן בידיעה שהאישה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים” (פטרוס א’. ג’:7). בעל מגלה כבוד כלפי אשתו בכך שהוא מודע ורגיש למגבלותיה הפיזיות והרגשיות. הוא יסייע ככל האפשר לאשתו במטלות הבית. בדומה לישוע, הבעל יגלה ענווה ונכונות לבצע עבודות פשוטות, ולא יימנע ממטלות כאלה בטענה שהן למטה מכבודו (יוחנן י”ג:12–15). תחת זאת, הוא יראה בהן הזדמנות לגלות את אהבתו לאשתו החרוצה. האישה תקבל את עזרתו בהערכה רבה (אפסים ה’:25, 28, 29).
אין ספק שאם שני בני הזוג חייבים לצאת לעבוד, חיוני שהם ישתפו פעולה בבית. עובדה זו מובלטת בכתבה שהתפרסמה בעיתון ספרדי איי.בי.סי. בתגובה למחקר שנערך על־ידי המכון לענייני משפחה, תלתה הכתבה את האשמה לשיעור הגירושין הגבוה בספרד לא רק ב”אובדן ערכי הדת והמוסר”, אלא גם בשילוב שני גורמים נוספים — ”כניסת הנשים למעגל העבודה והעובדה שהגברים אינם עוזרים בעבודות הבית”.
תפקידה החשוב של האם המשיחית
יהוה אומנם הטיל על האבות את האחריות העיקרית לחינוך ילדיהם, אך אימהות משיחיות יודעות שגם להן תפקיד חשוב — במיוחד בתקופת הינקות (משלי א’:8; אפסים ו’:4). יהוה פנה הן לאימהות והן לאבות כאשר הנחה את עם ישראל לשנן את תורתו לילדיהם. הוא ידע שתהליך זה מצריך זמן וסבלנות, במיוחד בשנים שבהן מתעצבת אישיותו של הילד. מסיבה זו אמר אלוהים להורים שעליהם לחנך את ילדיהם בשבתם בבית, בלכתם בדרך, בקומם ובשוכבם (דברים ו’:4–7).
דבר־אלוהים מדגיש את תפקידן החשוב והמכובד של האימהות ומצווה על הילדים: ”אל תיטוש תורת אימך” (משלי ו’:20). אישה נשואה תיוועץ כמובן בבעלה לפני שתכתיב לילדיה כללים כלשהם. אולם כפי שמראה הפסוק, לאימהות יש זכות לקבוע כללים. ילדים שיפנימו את הכללים הרוחניים והמוסריים שמקנה להם אימם המאמינה, יפיקו מכך תועלת רבה (משלי ו’:21, 22). תרזה, אם לשני בנים קטנים, מסבירה מדוע אינה יוצאת לעבוד. היא אומרת: ”התפקיד החשוב ביותר שיש לי הוא לגדל את ילדיי כך שיהיו משרתי אלוהים. אני רוצה למלא את התפקיד הזה הכי טוב שאפשר”.
אימהות שהטביעו את חותמן על ילדיהן
למואל מלך ישראל הפיק ודאי תועלת ממאמציה המסורים של אימו. ”המשא”, כלומר המסר כבד המשקל, שנתנה לו כדי ’לייסרו’ או לתקנו, אף כלול בדבר־אלוהים שנכתב ברוח הקודש (משלי ל”א:1; טימותיאוס ב’. ג’:16). היא מתארת מהי אשת חיל, ותיאור זה עדיין עוזר לבנים להחליט החלטות נבונות בנוגע לבחירת בת זוג. אזהרותיה לגבי אי־מוסריות ושתייה מופרזת רלוונטיות כאז כן היום (משלי ל”א:3–5, 10–31).
במאה הראשונה שיבח השליח פאולוס את החינוך הטוב שהעניקה אם ששמה אֶבְנִיקָה לבנה טימותיאוס. מאחר שבעלה הלא־מאמין סגד ככל הנראה לאלים יווניים, הייתה צריכה אבניקה לשכנע את טימותיאוס להאמין ב”כתבי־הקודש”. מתי החלה ללמד אותו את כתבי־הקודש? דבר־אלוהים מציין שהיה זה ”מינקות” (טימותיאוס ב’. א’:5; ג’:14, 15, ע”ח). אין ספק שאמונתה, דוגמתה והדרכתה הכינו את טימותיאוס לשירותו בעתיד כשליח (פיליפים ב’:19–22).
המקרא מזכיר גם אימהות שגילו הכנסת אורחים כלפי משרתי אלוהים נאמנים ואיפשרו בכך לילדיהן להתוודע לדמויות מופת. למשל, אישה שונמית אירחה בקביעות בביתה את הנביא אלישע. מאוחר יותר הקים אלישע את בנה לתחייה (מלכים ב’. ד’:8–10, 32–37). תן דעתך גם לדוגמתה של מרים, אימו של מרקוס, אחד מכותבי המקרא. כפי הנראה היא פתחה את ביתה בירושלים בפני התלמידים הראשונים כדי שיוכלו לקיים שם אסיפות (מעשי השליחים י”ב:12). מרקוס בוודאי יצא נשכר מההתרועעות עם השליחים ועם משיחיים אחרים שנהגו לבוא לביתם.
אין ספק שיהוה מעריך מאוד את עבודתן של נשים נאמנות אשר הטמיעו את עקרונותיו בילדיהן. הוא מוקיר נשים אלו על נאמנותן ועל מאמציהן ליצור אווירה רוחנית בבית (שמואל ב’. כ”ב:26; משלי י”ד:1).
הבחירה המספקת ביותר
כפי שמראות דוגמאות מקראיות אלו, דאגה לצרכים הפיזיים, הרוחניים והרגשיים של המשפחה מניבה גמול מיוחד במינו. אבל אין זו מלאכה קלה. עבודתה של האם בבית היא לעתים קרובות הרבה יותר תובענית מאשר כל משרה ניהולית בכירה.
אם לאחר התייעצות עם בעלה מחליטה האם לעבוד פחות שעות מחוץ לבית, ייתכן שהמשפחה תידרש לפשט את רמת חייה, והאישה אולי תאלץ לספוג לעג מצד מי שלא יבינו את החלטתה. אבל הברכות יפצו בהרבה על ההקרבה. פקי היא אם לשלושה ילדים שצריכה לצאת לעבוד במשרה חלקית. היא אומרת: ”אני אוהבת להיות בבית כשהילדים חוזרים מבית־הספר כדי שיהיה להם עם מי לדבר”. איזו תועלת מפיקים מכך ילדיה? ”אני עוזרת להם להכין שיעורי בית, ואם צצות בעיות אני יכולה לטפל בהן מייד”, היא מספרת. ”הזמן שאנו מבלים יחדיו מדי יום עוזר לנו לשמור על תקשורת פתוחה. הזמן שאני נמצאת עם ילדיי כל כך חשוב לי, שדחיתי הצעה לעבודה במשרה מלאה”.
אימהות משיחיות רבות גילו שאם הן מצליחות לצמצם את עבודתן מחוץ לבית, המשפחה כולה נהנית מכך. ”כאשר הפסקתי לעבוד מחוץ לבית, נראה היה שהמשפחה מתחילה לתפקד הרבה יותר טוב”, מסבירה כריסטינה שהוזכרה קודם לכן. ”מאז יש לי זמן לשוחח עם בנותיי ולעזור לבעלי בדרכים מעשיות רבות. אני נהנית ללמד את הבנות, ולראות אותן לומדות ומתקדמות”. מקרה אחד זכור לה במיוחד. ”בתי הבכורה עשתה את צעדיה הראשונים במעון”, היא מספרת, ”אבל את בתי השנייה, לימדתי ללכת בבית. היא עשתה את צעדיה הראשונים ונפלה ישר לתוך זרועותיי. הרגע הזה הסב לי סיפוק כה רב!”
גורם נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שההקרבות הכלכליות הנובעות מהפחתת שעות עבודתה של האם מחוץ לבית עשויות להיות קטנות מהמצופה. ”ההוצאות על המעון ועל ההסעות תבעו נתח גדול משכרי”, מסבירה כריסטינה. ”כאשר בחנו את מצבנו בכובד ראש, הבנו שעבודתי לא הגדילה את הכנסותינו בצורה משמעותית”.
לאחר הערכת מצבם, החליטו מספר זוגות שהיתרונות הנובעים מכך שהאישה דואגת במלוא זמנה למשפחה, עולים בהרבה על כל הקרבה כספית. ”אני מאושר שאשתי יכולה להישאר בבית ולדאוג לשתי בנותינו הקטנות”, אומר פול בעלה של כריסטינה. ”המצב היה הרבה יותר מלחיץ עבור שנינו כאשר אשתי עבדה מחוץ לבית”. איזו השפעה הייתה להחלטה זו על בנותיהם? ”לא רק שהן מרגישות הרבה יותר ביטחון”, אומר פול, ”הן גם מוגנות בילדותן במידה רבה מהשפעות רעות”. מדוע כה חשוב לבני הזוג לבלות כמה שיותר זמן בחברת הבנות? פול משיב: ”אני משוכנע שאם אנחנו לא נטביע חותם על לב ילדינו, מישהו אחר יעשה זאת”.
אין ספק שכל זוג צריך לבחון את מצבו, ואל לאיש לבקר את החלטותיהם של אחרים (רומים י”ד:4; תסלוניקים א’. ד’:11). אף־על־פי־כן, כדאי בהחלט לתת את הדעת ליתרונות הרבים שמפיקה המשפחה כאשר האם אינה עובדת במשרה מלאה. תרזה, שצוטטה קודם לכן, מביעה במשפט אחד את דעתה: ”אין דבר שימלא אותך בתחושת סיפוק והגשמה רבה יותר מאשר לבלות עם ילדיך עד כמה שאפשר כדי לטפל בהם וללמדם” (תהלים קכ”ז:3).
[תמונה בעמוד 31]
אימהות משיחיות ממלאות תפקיד חשוב בחינוך ילדיהן