הרחק מכל ההמולה של חיי העיר,‏ אנשים ממגוון שבטים,‏ שפות ועמים גרים ביער הגשם שבאמזונס שנמצא בדרום אמריקה.‏ לכן ביולי 2017,‏ קבוצה של 13 עדי־יהוה יצאה למסע במעלה נהר המארוני ובעברו המזרחי שנמצא בגיינה הצרפתית.‏ מה הייתה מטרתם?‏ להביא את מסר התקווה המצוי במקרא לאנשים שגרים לאורך הנהר.‏

 חודש לפני תחילת המסע שארך 12 יום,‏ כל המשתתפים נפגשו כדי לתכנן את המסע.‏ ”‏למדנו על האזור ועל ההיסטוריה שלו,‏ וחשבנו כיצד להכין את עצמנו למסע”‏,‏ נזכר ווינסלי.‏ לכל משתתף היה מיכל אטום למים שבו היו ערסל ורשת להגנה מפני יתושים.‏ המסע כלל שתי טיסות ושעות ארוכות של שיט בסירות קאנו.‏

 כיצד הרגישו מי שהוזמנו למסע?‏ קלוד וליזט,‏ הנמצאים בגיל פרישה,‏ קפצו על ההזדמנות.‏ ”‏שמחתי מאוד,‏ אבל גם קצת חששתי”‏,‏ אומר קלוד.‏ ”‏שמעתי הרבה על זרמי הנהר המסוכנים”‏.‏ לליזט היו דאגות אחרות:‏ ”‏תהיתי כיצד אוכל לדבר בשפות אינדיאניות”‏,‏ היא אומרת.‏

 משתתף ששמו מיקאל הזדהה עם רגשותיה.‏ ”‏לא ידענו הרבה על שבט הווייאנה”‏,‏ הוא אומר,‏ ”‏אז עשיתי קצת מחקר באינטרנט כדי ללמוד כמה מילים ולברך אנשים לשלום בשפתם”‏.‏

 שירלי,‏ שיצאה למסע יחד עם בעלה,‏ יוהן,‏ ערכה רשימה של השפות המדוברות לאורך הנהר.‏ ”‏הורדנו סרטונים מהאתר jw.org ברוב השפות האלו ורכשנו שיחון בסיסי בווייאנה”‏,‏ היא אומרת.‏

 ביום שלישי,‏ 4 ביולי,‏ הקבוצה המריאה מסן לורן דה מארוני למריפסולה,‏ עיירה קטנה הנמצאת במרכז גיינה הצרפתית.‏

 במהלך ארבעת הימים הבאים,‏ חברי הקבוצה בישרו לתושבי הכפרים הפזורים בחלקו העליון של המארוני,‏ כשהם שטים בסירות קאנו ממונעות הנקראות פירוג.‏ ”‏גילינו שהאינדיאנים מתעניינים מאוד בנושאים מקראיים”‏,‏ אומר רולנד,‏ אחד מחברי הקבוצה.‏ ”‏יש להם הרבה שאלות,‏ וכמה מהם רצו שנלמד איתם את המקרא”‏.‏

 באחד הכפרים,‏ יוהן ושירלי פגשו זוג צעיר שלאחרונה אחת מקרובי משפחתם התאבדה.‏ יוהן מספר:‏ ”‏הראינו להם את הסרטון יליד אמריקה מוצא את בוראו‏”‏ (‏אנג׳)‏,‏ שיצא ב־JW Broadcasting.‏ ”‏הסרטון נגע לליבם של הזוג הצעיר.‏ הם נתנו לנו את כתובת המייל שלהם כי הם רצו להמשיך לשמור איתנו על קשר”‏.‏

 היעד הרחוק ביותר שהקבוצה ביקרה בו היה אנטקום פאטה,‏ שבמעלה הנהר.‏ שם,‏ הצ׳יף של הכפר אפשר לעדים העייפים לקשור את ערסליהם באזור ציבורי.‏ הם גם התרחצו בנהר,‏ כשם שעושים המקומיים.‏

 משם המשיכה הקבוצה לכפר טוונקה,‏ שבו מצאו את התושבים אבלים על אובדן יקירם.‏ ”‏’‏האיש הגדול’‏,‏ ראש השבט,‏ אפשר לנו להסתובב בחופשיות בכפר כדי לנחם את האבלים”‏,‏ אומר אריק,‏ אחד ממארגני המסע.‏ ”‏הצ׳יף ומשפחתו העריכו את הפסוקים שהקראנו להם מהמקרא בווייאנה.‏ בנוסף,‏ הראינו להם סרטונים שמתארים את הבטחת המקרא בנוגע לתחיית המתים”‏.‏

 התחנה הבאה במסע הייתה טיסה שארכה חצי שעה,‏ במורד הנהר,‏ ממריפסולה לעיירה הקטנה גרנד סאנטי.‏ בשלישי וברביעי,‏ חברי הקבוצה שוחחו על המסר המקראי עם האוכלוסייה המקומית.‏ ביום חמישי,‏ העדים יצאו למסע נוסף — שארך חמש שעות וחצי במורד נהר המארוני אל עבר הכפר אפאטו.‏

 ממוחרת ועד היום האחרון למסע,‏ הקבוצה ביקרה בכפרים הממוקמים באזורים המיוערים של המארונס — צאצאים של עבדים אפריקאים שהובאו לדרום אמריקה במהלך התקופה הקולוניאלית של סורינאם השכנה.‏ העדים הזמינו את כולם לאסיפה ביער שנערכה בתוך אוהל גדול שהוקם במיוחד עבור האירוע.‏ ”‏ליבנו התמלא שמחה כשראינו שהגיעו הרבה אנשים”‏,‏ אומר קלוד.‏ ”‏הזמנו אותם הבוקר!‏”‏ קרסטן,‏ שהשתתף בפעם הראשונה במסע שכזה לפנים הארץ,‏ הגיש הרצאה פומבית באאוקן,‏ בנושא:‏ ”‏האם אלה כל החיים?‏”‏ תשעים ואחד אנשים מכפרים שונים נכחו באסיפה.‏

 לבסוף,‏ חברי הקבוצה שבו לסן לורן דה מרוני.‏ כולם התפעלו מהתגובה החיובית של התושבים,‏ אשר קיבלו פרסומים רבים וצפו בעשרות סרטונים שהופקו על־ידי עדי־יהוה.‏

 ‏”‏אין לי מילים לתאר כמה אני שמחה שיצאתי למסע הזה”‏,‏ אומרת ליזט.‏ סינדי מסכימה:‏ ”‏אם הייתי יכולה לעשות זאת שוב,‏ הייתי קופצת על ההזדמנות.‏ אתה חייב לחוות את השמחה הזאת כדי להבין את זה!‏”‏

 המסע עורר בכמה מהמשתתפים את הרצון לחזור.‏ ”‏אנחנו מוכנים לעשות זאת שוב!‏”‏ אומר מיקאל.‏ ווינסלי עבר לגור בסן לורן דה מרוני.‏ קלוד וליזט,‏ שניהם בשנות ה־60 לחייהם,‏ החליטו לעבור לאפאטו.‏