באוסטרליה,‏ בדומה למדינות רבות,‏ אוכלוסיית הקשישים הולכת וגדלה.‏ חלק מהקשישים עוברים לבתי אבות,‏ שם סגל העובדים מעניק להם באדיבות טיפול רפואי ודואג לצורכיהם היומיומיים.‏

כמובן,‏ צורכיהם של רבים מדיירי בתי האבות אינם מסתכמים רק בצרכים גופניים.‏ לעיתים הם חשים שעמום,‏ בדידות או חוסר אונים.‏ עדי־יהוה מעניקים להם תקווה ונחמה במסגרת ביקורים שבועיים שהם עורכים בשני מוסדות לטיפול בקשישים בפורטלנד,‏ עיירה בוויקטוריה שבאוסטרליה.‏

עדי־יהוה מקומיים נפגשים עם קבוצת דיירים ודנים בנושאים מקראיים,‏ כגון אירועים חשובים בחייו של ישוע.‏ ”‏אנו קוראים את הפסוקים מתוך המקרא עם הקשישים”‏,‏ אומר ג׳ייסון,‏ ”‏ודנים איתם בהם”‏.‏ רבים מהם מתמודדים עם בעיות בריאות.‏ לכן כדי להעניק להם תקווה ועידוד,‏ המבשרים מספרים להם על הבטחתו של אלוהים להביא סוף למחלות ולמוות.‏

‏”‏בהתחלה המפגשים ארכו חצי שעה,‏ אבל הדיירים רצו שנאריך אותם”‏,‏ מספר טוני,‏ עד־יהוה מקומי.‏ ”‏לכן עכשיו הדיונים נמשכים כשעה,‏ למרות שדיירת אחת אמרה שהיא הייתה רוצה שהם יימשכו שעתיים!‏”‏ מכיוון שחלק מהקשישים עיוורים,‏ מרותקים למיטה או אינם מסוגלים לאחוז בחפצים,‏ המבשרים מסייעים להם במהלך הדיונים ומעודדים אותם להשתתף כפי יכולתם.‏

בזמן המפגשים המבשרים והדיירים שרים יחד שירי הלל לאלוהים,‏ ופעמים רבות הקשישים מבקשים עוד.‏ ג׳ון,‏ * אחד הדיירים,‏ אמר:‏ ”‏אנחנו אוהבים את המוזיקה שלכם.‏ היא עוזרת לנו להכיר ולכבד את אלוהים”‏.‏ ג׳ודית,‏ דיירת עיוורת,‏ למדה בעל־פה את המילים של השירים האהובים עליה.‏

המבשרים מתעניינים בשלומו של כל אחד מהקשישים.‏ מתנדב ששמו בריאן מספר שאם הדיירים אינם חשים בטוב,‏ המבשרים מבקרים אותם בחדרם.‏ ”‏אנחנו משוחחים איתם ובודקים מה שלומם.‏ לפעמים אנחנו באים ביום אחר כדי לראות מה מצבו של הקשיש החולה”‏.‏

רבים מדיירי בתי האבות מוקירים את הביקורים הללו.‏ פיטר,‏ הנוכח מדי שבוע במפגשים,‏ אומר:‏ ”‏אני מחכה לכך בקוצר רוח”‏.‏ ג׳ודית נוהגת לומר לצוות שמטפל בה:‏ ”‏היום יום רביעי!‏ בבקשה תכינו אותי לקבוצת לימוד המקרא.‏ אני לא רוצה לאחר!‏”‏

הקשישים נהנים ממה שהם לומדים ומרגישים קרובים יותר לאלוהים.‏ לאחר דיון בנושא שלימד ישוע,‏ אמר רוברט:‏ ”‏אף פעם לא הבנתי את הפסוקים האלה.‏ אבל עכשיו אני מבין!‏”‏ דיוויד למד עד כמה חשוב להתפלל וציין:‏ ”‏זה עזר לי לרקום קשר עם אלוהים,‏ והוא הפך לממשי בעיניי”‏.‏

הדיירים נרגשים ללמוד על התקווה שיש במקרא לגבי העתיד.‏ ”‏תודה שאתם מעניקים לנו נחמה מתוך המקרא”‏,‏ אמרה לעדי־יהוה דיירת ששמה לינט.‏ דיירת אחרת אמרה:‏ ”‏אלוהים שלח אתכם אלינו”‏.‏

מרגרט נהנית כל כך מהמפגשים שכעת היא מגיעה בקביעות לאסיפות של עדי־יהוה באולם המלכות המקומי.‏ זה מצריך ממנה מאמץ אדיר עקב בריאותה הלקויה ומגבלותיה הגופניות.‏ היא אמרה לעדים:‏ ”‏נתתם לכולנו סיבה לחיות”‏.‏

גם סגל העובדים מעריך את הביקורים של עדי־יהוה.‏ אנה,‏ עדת־יהוה מקומית,‏ מספרת:‏ ”‏העובדים מעודדים את הדיירים להגיע לדיונים כי הם שמו לב שהקשישים מרגישים הרבה יותר שמחים לאחר מכן”‏.‏ בריאן,‏ שצוטט קודם לכן,‏ מוסיף ואומר:‏ ”‏העובדים ידידותיים,‏ והם משתפים איתנו פעולה.‏ הם עושים מעל ומעבר כדי לעזור לנו”‏.‏

משפחות הדיירים שמחות לראות עד כמה קרוביהן היקרים נהנים מהדיונים.‏ בתה של דיירת קשישה שיבחה את העדים ואמרה:‏ ”‏אתם עושים דבר נפלא עבור אימי”‏.‏