מתוך קרוב ל־000,‏35 עדי־יהוה שחיו בתקופת השואה בגרמניה ובמדינות שנכבשו על־ידי הנאצים,‏ מצאו כ־500,‏1 עדי־יהוה את מותם.‏ סיבת המוות אינה ידועה בכל המקרים.‏ מכיוון שהנושא עדיין נחקר,‏ הנתונים והפרטים ממשיכים להתעדכן מעת לעת.‏

•  אילו גורמים הובילו למותם?‏

•  מדוע הם נרדפו?‏

•  היכן הם מצאו את מותם?‏

•  חלק מהמוצאים להורג

•   הוצאות להורג:‏ קרוב ל־400 עדי־יהוה הוצאו להורג בגרמניה ובמדינות שנכבשו על־ידי הנאצים.‏ מרבית הקורבנות הועמדו למשפט,‏ נידונו למוות והוצאו להורג בעריפת ראש.‏ אחרים נורו או נתלו ללא משפט רשמי.‏

•   תנאי כליאה מחפירים:‏ למעלה מ־000,‏1 עדי־יהוה מתו במחנות ריכוז נאציים ובבתי סוהר.‏ הם הועבדו בפרך עד מוות או מתו בעקבות עינויים,‏ הרעבה,‏ חשיפה לקור,‏ מחלות או היעדר טיפול רפואי.‏ אחרים מתו זמן קצר לאחר שחרורם בתום מלחמת העולם השנייה בשל היחס האכזרי שחוו.‏

•   גורמים אחרים:‏ מספר עדי־יהוה נרצחו בתאי גזים,‏ מתו בעקבות ניסויים רפואיים או קיבלו זריקות רעל.‏

 עדי־יהוה נרדפו בשל נאמנותם לעקרונות המקרא.‏ כאשר המשטר הנאצי דרש מעדי־יהוה לפעול בניגוד למקרא,‏ הם סירבו בתוקף.‏ הם בחרו ”‏לציית לאלוהים כשליט ולא לבני אדם”‏ (‏מעשי השליחים ה׳:‏29‏)‏.‏ להלן שני תחומים שבהם באה לידי ביטוי הבחירה שלהם:‏

1.   הם שמרו על ניטרליות פוליטית.‏ בדומה לעדי־יהוה בכל העולם כיום,‏ עדי־יהוה שחיו תחת המשטר הנאצי שמרו על ניטרליות בעניינים פוליטיים (‏יוחנן י״ח:‏36‏)‏.‏ לפיכך הם סירבו.‏.‏.‏

   •   לשרת בצבא או לתמוך במאמץ המלחמתי (‏ישעיהו ב׳:‏4;‏ מתי כ״ו:‏52‏)‏.‏

   •   להצביע בבחירות או להצטרף לארגונים נאציים (‏יוחנן י״ז:‏16‏)‏.‏

   •   להצדיע לצלב הקרס או לומר ”‏הייל היטלר!‏”‏ (‏מתי כ״ג:‏10;‏ קורינתים א׳.‏ י׳:‏14‏)‏.‏

2.   הם קיימו את דתם.‏ חרף העובדה שאסרו עליהם לקיים את דתם,‏ עדי־יהוה המשיכו.‏.‏.‏

   •   להתאסף כדי להתפלל ולעבוד את אלוהים (‏עברים י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏

   •   לשוחח עם אחרים על המקרא ולחלק ספרות המבוססת על המקרא (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏

   •   לנהוג בטוב לב בזולת,‏ כולל ביהודים (‏מרקוס י״ב:‏31‏)‏.‏

   •   לדבוק באמונתם ולסרב לחתום על מסמך התכחשות לדתם (‏מרקוס י״ב:‏30‏)‏.‏

 פרופסור רוברט גרוורט הגיע למסקנה שעדי־יהוה היו ”‏הקבוצה היחידה ברייך השלישי שנרדפה רק על בסיס אמונותיה הדתיות”‏.‏ a אסירים ששהו יחד עם עדי־יהוה במחנות הריכוז התרשמו עמוקות מעמדתם האיתנה.‏ אסיר אוסטרי אחד ציין:‏ ”‏הם אינם נלחמים‏.‏ הם מעדיפים להיהרג ולא להרוג”‏.‏

•   מחנות ריכוז:‏ מרבית עדי־יהוה מתו במחנות ריכוז.‏ הם נכלאו במחנות כגון:‏ אושוויץ,‏ בוכנוולד,‏ דכאו,‏ זקסנהאוזן,‏ מאוטהאוזן,‏ נוינגמה,‏ נידרהאגן,‏ פְלוסנבורג ורוונסבריק.‏ במחנה זקסנהאוזן לבדו,‏ אומתו כ־200 מקרי מוות של עדי־יהוה.‏

•   בתי סוהר:‏ חלק מעדי־יהוה עונו למוות בבתי סוהר.‏ אחרים מתו מפצעיהם לאחר החקירות האכזריות.‏

•   אתרי הוצאה להורג:‏ עדי־יהוה הוצאו להורג בעיקר בבתי הסוהר ברלין־פלצנזה,‏ ברנדנבורג והַאלֶה/‏זאלֶה.‏ בנוסף,‏ יש תיעוד לגבי כ־70 מקומות אחרים שבהם עדי־יהוה הוצאו להורג.‏

•  שם:‏ הלנה גוטהולד

   מקום ההוצאה להורג:‏ פלצנזה (‏ברלין)‏

   הלנה,‏ רעיה ואם לשני ילדים,‏ נעצרה מספר פעמים.‏ ב־1937 הכו אותה כה קשות במהלך חקירה שבעקבות זאת היא חוותה הפלה.‏ ב־8 בדצמבר 1944 ערפו את ראשה בגיליוטינה בכלא פלצנזה,‏ ברלין.‏

•  שם:‏ גרהארד ליבולד

   מקום ההוצאה להורג:‏ ברנדנבורג

   ב־6 במאי 1943 הוצא גרהארד להורג בעריפת ראש.‏ הוא היה בן 20.‏ היה זה שנתיים לאחר שאביו הוצא להורג באותה השיטה באותו הכלא.‏ במכתב הפרידה שלו הוא כתב למשפחתו ולארוסתו:‏ ”‏ללא כוחו של האדון,‏ לא הייתי מסוגל לצעוד בדרך זו”‏.‏

•  שם:‏ רודולף אושנר

   מקום ההוצאה להורג:‏ הַאלֶה/‏זאלֶה

   רודולף היה רק בן 17 כאשר הוצא להורג בעריפת ראש ב־22 בספטמבר 1944.‏ במכתב הפרידה שלו הוא כתב לאימו:‏ ”‏אחים רבים צעדו בדרך זו,‏ וגם אני אעשה זאת”‏.‏