הוא לא היה עשיר ולא שליט רב־עוצמה. אף לא היה לו בית משלו. למרות זאת, תורתו השפיעה על מיליונים. האם ישוע באמת היה קיים? מה בפיהם של בני־סמכא מימינו ומימי קדם?‏

• מייקל גראנט, היסטוריון ומומחה לתרבות הקלאסית העתיקה, ציין: ”אם ננהג כפי שעלינו לנהוג, ונבחן את הברית החדשה לאור הקריטריונים שאנו מחילים על חיבורים קדומים אחרים בעלי מידע היסטורי, לא נוכל לשלול את קיומו של ישוע, כשם שלא נוכל לשלול את קיומם של אינספור אישים פגאניים אשר אמיתותם ההיסטורית מעולם לא הוטלה בספק”.‏

• רודולף בוטלמן, פרופסור ללימודי הברית החדשה, אמר: ”אין כל בסיס לספקות בדבר קיומו של ישוע, וטענות כאלה אף אינן ראויות להפרכה. שום אדם בר־דעת לא יטיל ספק בכך שישוע הוא מייסדה של אותה תנועה היסטורית שהקהילה [המשיחית] הקדומה בארץ ישראל ייצגה בבירור את ראשיתה”.‏

• וויל דוראנט, היסטוריון, סופר ופילוסוף, כתב: ”ההנחה כי קומץ אנשים פשוטים [כותבי ספרי הבשורה] המציא תוך דור אחד אישיות כה עצומה ומרתקת, מוסר כה נעלה וחזון כה מלהיב של אחוה אנושית, היא בבחינת נס מופלא הרבה יותר מכל המסופר [בספרים אלה]”.‏ *

• אלברט איינשטיין, פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, הצהיר: ”אני יהודי, אך אני מוקסם מדמותו הקורנת של הנצרתי”. כשנשאל אם הוא רואה בישוע דמות היסטורית, הוא השיב: ”ללא ספק! אי־אפשר לקרוא את ספרי הבשורה מבלי להרגיש את נוכחותו הממשית של ישוע. אישיותו פועמת בכל מילה. אף מיתוס אינו יכול להיות כה חי וממשי”.‏

  ‏”אי־אפשר לקרוא את ספרי הבשורה מבלי להרגיש את נוכחותו הממשית של ישוע” (אלברט איינשטיין)‏

התיעוד המקיף ביותר של חיי ישוע ושירותו הוא התיעוד המקראי שבספרי הבשורה הנושאים את שם כותביהם — מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן. נוסף על כך, שמו של ישוע מוזכר במספר מקורות קדומים שאין להם כל זיקה לדת המשיחית.‏

• טאקיטוס

  ‏(56–120 לספירה בקירוב) טאקיטוס נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים הרומים הקדומים. בחיבורו ספרי־השנים הוא תיאר את האימפריה הרומית בין השנים 14 לספירה ל־68 לספירה. (ישוע מת בשנת 33 לספירה.) טאקיטוס כתב כי בשנת 64 לספירה פרצה דליקה שהמיטה הרס על רומא, והקיסר נירון הואשם בהצתה. אך טאקיטוס ציין כי נירון טפל את האשמה על המשיחיים ”למען מחות שמועה זו”. טאקיטוס הוסיף: ”אבי השם כריסטיאנים [משיחיים] היה כריסטוס [משיח], אשר בימי שלטונו של טיבריוס הוציאו להורג הפרוקוראטור פונטיוס פילאטוס” (‏ספרי־השנים, ספר 15, מד. תרגום: שרה דבורצקי).‏

• סווטוניוס

  ‏(69–122 לספירה בקירוב) בחיבורו חיי שנים־עשר הקיסרים תיעד סווטוניוס, היסטוריון רומי, מאורעות מתקופות שלטונם של הקיסרים הראשונים. בביוגרפיה אודות קלאודיוס הוא סיפר על מהומות בקרב היהודים ברומא שככל הנראה פרצו על רקע מחלוקות באשר לישוע (‏מעשי השליחים י”ח:2‏). סווטוניוס כתב: ”את היהודים, שעל ידי הסתת כרסטוס [ישוע] עוררו מהומת מתמידות, גירש [קלאודיוס] מרומא” (‏קלאודיוס, ספר 25, ד; תרגום: אלכסנדר שור). אומנם סווטוניוס האשים שלא בצדק את ישוע במהומות, אך הוא לא הטיל ספק בקיומו.‏

• פליניוס הצעיר

  ‏(61–113 לספירה בקירוב) פליניוס, סופר רומי שכיהן כאיש ממשל בביתיניה (כיום טורקיה), כתב לקיסר הרומי טריאנוס כדי להיוועץ בו בשאלה כיצד יש לנהוג במשיחיים בפרובינציה. הוא ציין כי ניסה לאלץ את המשיחיים להתכחש לאמונתם והוציא להורג את מי שמיאנו לעשות זאת. הוא הסביר: ”חשבתי לנכון לשחרר את אלה שהכחישו שהם [משיחיים] כעת או שהיו כאלה בעבר. שכן, לפי נוסח שאמרתי לפניהם, הם פנו לאלים שלנו, ולפני הדיוקן שלך, שביקשתי להביא לשם כך עם פסלי האלים, הם הקריבו קורבנות בקטורת וביין ונוסף על כך קיללו את הנוצרי [את ישוע]” (‏פליניוס: המכתבים, ספר עשירי, 96. תרגום: ארנסט דוד קולמן).‏

•  יוסף בן מתתיהו

  ‏(37–100 לספירה בקירוב) היסטוריון יהודי זה, שנולד למשפחת כוהנים, ציין שהכוהן הגדול חנן, אדם בעל השפעה פוליטית רבה, ”הושיב סנהדרין של דיינים והביא לפניה את אחיו של ישו[ע] הקרוי המשיח — שמו יעקוֹב” (‏קדמוניות היהודים, ספר עשרים, 200. תרגום: אברהם שליט).‏

• התלמוד

  התלמוד, שחובר בין המאה השלישית למאה השישית לספירה, מעיד על כך שאפילו מתנגדי ישוע איששו את קיומו. לדוגמה, נאמר בו שב”פסח תלאוהו ליש”ו הנוצרי” — אמירה המדויקת מבחינה היסטורית. (תלמוד בבלי, סנהדרין, מג א; ראה יוחנן י”ט:14–16‏.) במקום אחר כתוב: ”שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון יש”ו הנוצרי” (תלמוד בבלי, ברכות, יז ב; ראה לוקס י”ח:37‏).‏

ספרי הבשורה מהווים תיעוד מקיף של חיי ישוע ושירותו, והם מוסרים פרטים מדויקים על אנשים, מקומות ותאריכים. פרטים כאלה הם קריטריונים מרכזיים לביסוס מהימנותו של תיעוד היסטורי. דוגמה לכך ניתן למצוא בלוקס ג’:1, 2‏. המידע בפסוקים אלה מסייע לנו למקם בציר הזמן את התקופה המדויקת שבה החל בתפקידו יוחנן המטביל, מבשר בואו של ישוע.‏

לוקס כתב: ”בשנת חמש־עשרה לשלטון הקיסר טיבריוס, כאשר היה פונטיוס פילטוס נציב יהודה, והורדוס מושל מחוז הגליל, ופיליפוס אחיו מושל המחוזות יטור וטרכונה, וליסַנְיָס מושל מחוז אבילין, בימי הכוהן הגדול חנן וקַיָפָא, דיבר אלוהים אל יוחנן בן זכריה בהיותו במדבר”. בזכות הרשימה המפורטת הזו ניתן לקבוע כי השנה שבה ”דיבר אלוהים אל יוחנן” הייתה שנת 29 לספירה.‏

 שבע דמויות המפתח שמזכיר לוקס בשמן ידועות היטב להיסטוריונים. מעניין לציין שבעבר היו מבקרים שפקפקו בקיומם של פונטיוס פילטוס וליסנייס. אך המבקרים נחפזו להשמיע את טענותיהם. לימים נחשפו כתובות עתיקות שעל גביהן חקוקים שמותיהם של שני אישים אלה. התגליות הללו מאששות את דייקנותו של לוקס.‏ *

השאלה בנוגע לקיומו של ישוע היא מהותית לאור חשיבותה הרבה של תורתו. למשל, ישוע לימד כיצד ניתן לחיות חיים מאושרים ומספקים.‏ * הוא גם הבטיח שיבוא יום שבני האדם ייהנו משלום וביטחון אמיתיים תחת ממשלה עולמית אחת הנקראת ”מלכות אלוהים” (‏לוקס ד’:43‏).‏

‏”מלכות אלוהים” היא מונח מתאים משום שבאמצעות ממשלה זו ישלוט אלוהים על העולם (‏ההתגלות י”א:15‏). ישוע הבהיר זאת כאשר לימד את תלמידיו כיצד עליהם להתפלל: ”אבינו שבשמיים... תבוא מלכותך. ייעשה רצונך... בארץ” (‏מתי ו’:9, 10‏). כיצד ייראו חיינו תחת שלטונה של מלכות אלוהים? תן דעתך להבטחות הבאות:‏

• יבוא הקץ למלחמות ולסכסוכים אזרחיים ‏(‏תהלים מ”ו:9–12‏).‏

• הרשע, החמדנות והשחיתות יימחו מהעולם, וכן גם עושי הרע ‏(‏תהלים ל”ז:10, 11‏).‏

• נתיני המלכות ייהנו מעבודה פורייה ותכליתית ‏(‏ישעיהו ס”ה:21, 22‏).‏

• כדור הארץ ישתקם לחלוטין מהנזק שנגרם לו, והאדמה תצמיח שפע יבול ‏(‏תהלים ע”ב:16;‏ ישעיהו י”א:9‏).‏

יש החושבים שהבטחות אלה הן תקוות שווא. אך האין זו תקוות שווא לשים מבטחנו במאמצי אנוש? האין זה נכון שחרף הקדמה המפליאה בתחום החינוך, המדע והטכנולוגיה, מיליונים כיום חיים בחוסר ביטחון תהומי וחרדים מפני המחר? מדי יום אנו עדים לדיכוי כלכלי, פוליטי ודתי, וכן לתאוות בצע ושחיתות. המציאות מוכיחה ששלטון האדם נחל כישלון (‏קהלת ח’:9‏).‏

לכל הפחות, יהיה זה ראוי שנשקול את השאלה בנוגע לקיומו של ישוע.‏ * בקורינתים ב’. א’:19, 20 נאמר: ”רבות ככל שיהיו הבטחותיו של אלוהים, הן נהיו ל’כן’ באמצעותו [באמצעות ישוע]”.‏