יוחנן 16‏:1‏-33

  • תלמידי ישוע עלולים להיהרג ‏(‏1–4א‏)‏

  • פעולתה של רוח הקודש ‏(‏4ב–16‏)‏

  • צערם של התלמידים יהפוך לשמחה ‏(‏17–24‏)‏

  • ניצחונו של ישוע על העולם ‏(‏25–33‏)‏

טז  ‏”‏אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַרְתִּי לָכֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּכָּשְׁלוּ.‏  הִנֵּה יְגָרְשׁוּ אֶתְכֶם מִבָּתֵּי כְּנֶסֶת,‏+ וְאַף תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁכָּל הַהוֹרֵג אֶתְכֶם+ יַחְשֹׁב זֹאת לַעֲבוֹדַת אֱלֹהִים.‏  כָּךְ יַעֲשׂוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין הֵם מַכִּירִים לֹא אֶת הָאָב וְלֹא אוֹתִי.‏+  אֲבָל אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁבְּבוֹא הַשָּׁעָה שֶׁהֵם יִקְרוּ תִּזְכְּרוּ שֶׁאָמַרְתִּי זֹאת לָכֶם.‏+ ‏”‏קֹדֶם לָכֵן לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי אִתְּכֶם.‏  כָּעֵת אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל שׁוֹלְחִי;‏+ וְאִישׁ מִכֶּם אֵינוֹ שׁוֹאֵל אוֹתִי,‏ ’‏לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?‏’‏  אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהִנֵּה לִבְּכֶם הִתְמַלֵּא עֶצֶב.‏+  אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֶת הָאֱמֶת — מוּטָב לָכֶם שֶׁאֵלֵךְ.‏ כִּי אִם לֹא אֵלֵךְ,‏ לֹא יָבוֹא אֲלֵיכֶם הָעוֹזֵר;‏+ אַךְ אִם אֵלֵךְ,‏ אֶשְׁלַח אוֹתוֹ אֲלֵיכֶם.‏  וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא יִתֵּן לָעוֹלָם הוֹכָחָה בְּרוּרָה עַל חֵטְא וְעַל צְדָקָה וְעַל מִשְׁפָּט:‏  תְּחִלָּה עַל חֵטְא+ — כִּי הֵם אֵינָם מְגַלִּים אֱמוּנָה בִּי;‏+ 10  אַחֲרֵי כֵן עַל צְדָקָה — כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל הָאָב וְלֹא תּוֹסִיפוּ לִרְאוֹת אוֹתִי;‏ 11  וְאָז עַל מִשְׁפָּט — כִּי נִשְׁפַּט שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה.‏+ 12  ‏”‏עוֹד דְּבָרִים רַבִּים יֵשׁ לִי לוֹמַר לָכֶם,‏ אַךְ אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת אוֹתָם כָּעֵת.‏ 13  אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוּא,‏* רוּחַ הָאֱמֶת,‏+ יָבוֹא,‏ הוּא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל מְלוֹא הָאֱמֶת,‏ כִּי לֹא עַל דַּעַת עַצְמוֹ יְדַבֵּר אֶלָּא יֹאמַר אֶת מָה שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ וְגַם יוֹדִיעַ לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָעֲתִידִים לָבוֹא.‏+ 14  הוּא יְפָאֵר אוֹתִי+ כִּי יְקַבֵּל מִמָּה שֶׁשֶּׁלִּי וְיוֹדִיעַ זֹאת לָכֶם.‏+ 15  כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָאָב,‏ שֶׁלִּי הוּא.‏+ מִשּׁוּם כָּךְ אָמַרְתִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מִמָּה שֶׁשֶּׁלִּי וּמוֹדִיעַ זֹאת לָכֶם.‏ 16  עוֹד מְעַט לֹא תּוֹסִיפוּ לִרְאוֹת אוֹתִי,‏+ וְעוֹד מְעַט תִּרְאוּ אוֹתִי”‏.‏ 17  כַּמָּה מִתַּלְמִידָיו שָׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה:‏ ”‏לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ לָנוּ,‏ ’‏עוֹד מְעַט לֹא תִּרְאוּ אוֹתִי,‏ וְעוֹד מְעַט תִּרְאוּ אוֹתִי’‏,‏ וְגַם ’‏כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל הָאָב’‏?‏”‏ 18  וְעוֹד אָמְרוּ:‏ ”‏לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ,‏ ’‏עוֹד מְעַט’‏?‏ אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים עַל מָה הוּא מְדַבֵּר”‏.‏ 19  יֵשׁוּעַ יָדַע שֶׁהֵם רוֹצִים לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל כָּךְ וְאָמַר לָהֶם:‏ ”‏הַאִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים זֶה אֶת זֶה מַדּוּעַ אָמַרְתִּי:‏ ’‏עוֹד מְעַט לֹא תִּרְאוּ אוֹתִי,‏ וְעוֹד מְעַט תִּרְאוּ אוֹתִי’‏?‏ 20  אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,‏ אַתֶּם תִּבְכּוּ וּתְקוֹנְנוּ,‏ וְהָעוֹלָם יִשְׂמַח;‏ אַתֶּם תִּתְעַצְּבוּ,‏ אַךְ הָעֶצֶב שֶׁלָּכֶם יַהֲפֹךְ לְשִׂמְחָה.‏+ 21  הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת שְׁרוּיָה בְּעֶצֶב,‏ כִּי הִגִּיעָה שְׁעָתָהּ,‏ אַךְ לְאַחַר הֻלֶּדֶת הַיֶּלֶד,‏ אֵין הִיא זוֹכֶרֶת עוֹד אֶת סִבְלָהּ בְּשֶׁל הַשִּׂמְחָה שֶׁנּוֹלַד אָדָם לָעוֹלָם.‏ 22  גַּם אַתֶּם עֲצוּבִים עַכְשָׁו;‏ אֲבָל אֲנִי אֶרְאֶה אֶתְכֶם שׁוּב,‏ וְלִבְּכֶם יִתְמַלֵּא שִׂמְחָה,‏+ וְאִישׁ לֹא יִקַּח מִכֶּם אֶת שִׂמְחַתְכֶם.‏ 23  בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי דָּבָר.‏ אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,‏ כָּל מָה שֶׁתְּבַקְּשׁוּ מֵהָאָב,‏+ הוּא יִתֵּן לָכֶם בִּשְׁמִי.‏+ 24  עַד עַכְשָׁו לֹא בִּקַּשְׁתֶּם דָּבָר בִּשְׁמִי.‏ בַּקְּשׁוּ וּתְקַבְּלוּ,‏ כְּדֵי שֶׁשִּׂמְחַתְכֶם תִּהְיֶה שְׁלֵמָה.‏ 25  ‏”‏אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַרְתִּי לָכֶם בִּמְשָׁלִים.‏* תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם עוֹד בִּמְשָׁלִים,‏ אֶלָּא אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם בְּרוּרוֹת עַל אוֹדוֹת הָאָב.‏ 26  בַּיּוֹם הַהוּא תְּבַקְּשׁוּ מִן הָאָב בִּשְׁמִי;‏ בְּאָמְרִי זֹאת אֵינֶנִּי מִתְכַּוֵּן שֶׁאֲנִי אֲבַקֵּשׁ בַּעַדְכֶם,‏ 27  שֶׁכֵּן הָאָב עַצְמוֹ אוֹהֵב* אֶתְכֶם כִּי אֲהַבְתֶּם אוֹתִי+ וְהֶאֱמַנְתֶּם שֶׁבָּאתִי מִטַּעַם אֱלֹהִים.‏+ 28  בָּאתִי מִטַּעַם הָאָב אֶל הָעוֹלָם,‏ וַאֲנִי עוֹזֵב אֶת הָעוֹלָם וְהוֹלֵךְ אֶל הָאָב”‏.‏+ 29  אָמְרוּ תַּלְמִידָיו:‏ ”‏רְאֵה,‏ כָּעֵת אַתָּה מְדַבֵּר בְּרוּרוֹת וְלֹא בִּמְשָׁלִים.‏* 30  עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ הַכֹּל וְאֵינֶנּוּ צְרִיכִים לִשְׁאֹל אוֹתְךָ דָּבָר.‏ מִשּׁוּם כָּךְ אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁבָּאתָ מֵאֵת אֱלֹהִים”‏.‏ 31  אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ:‏ ”‏עַכְשָׁו אַתֶּם מַאֲמִינִים?‏ 32  הִנֵּה תָּבוֹא שָׁעָה,‏ וְהִיא כְּבָר בָּאָה,‏ שֶׁתִּתְפַּזְּרוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ וְתַעַזְבוּ אוֹתִי לְבַדִּי.‏+ אַךְ אֵינֶנִּי לְבַדִּי,‏ כִּי הָאָב אִתִּי.‏+ 33  אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּתִי יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם.‏+ בָּעוֹלָם יִהְיוּ לָכֶם צָרוֹת.‏ אַךְ אִזְרוּ אֹמֶץ!‏ אֲנִי נִצַּחְתִּי אֶת הָעוֹלָם”‏.‏+

הערות שוליים

המילה ”‏הוא”‏ בפסוקים 13 ו־14 מתייחסת ל”‏עוזר”‏ שבפסוק 7.‏ ישוע משתמש במילה ”‏עוזר”‏ (‏בלשון זכר ביוונית)‏ כהאנשה של רוח הקודש (‏כוח שאינו ישות)‏,‏ וביוונית המילה רוח היא במין סתמי,‏ כלומר חסרת מין.‏
או ”‏בהקבלות”‏.‏
ביוונית,‏ פילאו.‏ ראה ערך ”‏אהבה”‏ במונחון‏.‏
או ”‏בהקבלות”‏.‏