קורינתים א׳‏ 11‏:1‏-34

  • ‏”‏חקו את דוגמתי”‏ ‏(‏1‏)‏

  • ראשות וכיסוי ראש ‏(‏2–16‏)‏

  • קיום סעודת האדון ‏(‏17–34‏)‏

יא  חַקּוּ אֶת דֻּגְמָתִי,‏ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְחַקֶּה אֶת דֻּגְמָתוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ.‏+  אֲנִי מְשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם עַל כָּךְ שֶׁבְּכָל דָּבָר אַתֶּם זוֹכְרִים אוֹתִי וּדְבֵקִים בַּמָּסוֹרוֹת שֶׁמָּסַרְתִּי לָכֶם.‏  אַךְ רְצוֹנִי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁרֹאשׁ כָּל אִישׁ הוּא הַמָּשִׁיחַ,‏+ וְרֹאשׁ הָאִשָּׁה הוּא הָאִישׁ,‏+ וְרֹאשׁ הַמָּשִׁיחַ הוּא אֱלֹהִים.‏+  כָּל אִישׁ הַמִּתְפַּלֵּל אוֹ מִתְנַבֵּא בְּכִסּוּי רֹאשׁ מְבַיֵּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ.‏  וְאִלּוּ כָּל אִשָּׁה הַמִּתְפַּלֶּלֶת אוֹ מִתְנַבֵּאת+ בְּגִלּוּי רֹאשׁ מְבַיֶּשֶׁת אֶת רֹאשָׁהּ,‏ שֶׁכֵּן כָּמוֹהָ כְּאִשָּׁה שֶׁגֻּלַּח שְׂעַר רֹאשָׁהּ.‏  הֵן אִם אִשָּׁה אֵינָהּ עוֹטָה כִּסּוּי רֹאשׁ,‏ שֶׁתִּגְזֹז אֶת שְׂעָרָהּ.‏ אֲבָל אִם בּוּשָׁה הִיא לְאִשָּׁה לִגְזֹז אוֹ לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעָרָהּ,‏ שֶׁתַּעֲטֶה כִּסּוּי רֹאשׁ.‏  אַל לָאִישׁ לַעֲטוֹת כִּסּוּי רֹאשׁ,‏ שֶׁכֵּן הוּא צֶלֶם אֱלֹהִים+ וּכְבוֹדוֹ,‏ אֲבָל הָאִשָּׁה הִיא כְּבוֹד הָאִישׁ.‏  הֲרֵי הָאִישׁ לֹא בָּא מִן הָאִשָּׁה,‏ אֶלָּא הָאִשָּׁה מִן הָאִישׁ.‏+  זֹאת וְעוֹד,‏ הָאִישׁ לֹא נִבְרָא לְמַעַן הָאִשָּׁה,‏ אֶלָּא הָאִשָּׁה לְמַעַן הָאִישׁ.‏+ 10  בְּשֶׁל כָּךְ צְרִיכָה הָאִשָּׁה לַעֲטוֹת עַל רֹאשָׁהּ אוֹת שֶׁל מָרוּת,‏ בְּשֶׁל הַמַּלְאָכִים.‏+ 11  לַמְרוֹת זֹאת,‏ בְּקֶרֶב תַּלְמִידֵי הָאָדוֹן אֵין הָאִשָּׁה מְנֻתֶּקֶת מִן הָאִישׁ וְאֵין הָאִישׁ מְנֻתָּק מִן הָאִשָּׁה;‏ 12  שֶׁכֵּן כְּפִי שֶׁהָאִשָּׁה בָּאָה מִן הָאִישׁ,‏+ כָּךְ גַּם הָאִישׁ בָּא דֶּרֶךְ הָאִשָּׁה;‏ אֲבָל הַכֹּל בָּא מֵאֱלֹהִים.‏+ 13  שִׁפְטוּ בְּעַצְמְכֶם:‏ הַאִם רָאוּי שֶׁאִשָּׁה תִּתְפַּלֵּל לֶאֱלֹהִים בְּגִלּוּי רֹאשׁ?‏ 14  הַאִם הַטֶּבַע עַצְמוֹ אֵינוֹ מְלַמֵּד אֶתְכֶם שֶׁחֶרְפָּה הִיא לָאִישׁ אִם שְׂעָרוֹ אָרֹךְ?‏ 15  אֲבָל אִם לְאִשָּׁה יֵשׁ שֵׂעָר אָרֹךְ,‏ הַאֵין זֶה לְכָבוֹד לָהּ?‏ הֲרֵי שְׂעָרָהּ נִתַּן לָהּ בִּמְקוֹם כְּסוּת.‏ 16  עִם זֹאת,‏ אִם מִישֶׁהוּ רוֹצֶה לִטְעֹן בְּעַד מִנְהָג אַחֵר,‏ לָנוּ אֵין מִנְהָג אַחֵר וְגַם לֹא לִקְהִלּוֹת אֱלֹהִים.‏ 17  אַךְ בְּמָסְרִי אֶת הַהוֹרָאוֹת הַלָּלוּ אֵינֶנִּי מְשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם,‏ שֶׁכֵּן אֲסֵפוֹתֵיכֶם יוֹתֵר מַזִּיקוֹת מִמּוֹעִילוֹת.‏ 18  קֹדֶם כֹּל,‏ שָׁמַעְתִּי שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְאַסְּפִים בַּקְּהִלָּה,‏ יֵשׁ פִּלּוּגִים בֵּינֵיכֶם;‏ וַאֲנִי מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ מִן הָאֱמֶת.‏ 19  הֲרֵי אֵין סָפֵק שֶׁגַּם יִהְיוּ כִּתּוֹת בֵּינֵיכֶם,‏+ כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע בְּקִרְבְּכֶם מִי הֵם הַנֶּאֱמָנִים.‏ 20  כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְאַסְּפִים יַחְדָּו בְּמָקוֹם אֶחָד,‏ אֵין זֶה כְּדֵי לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדַת הָאָדוֹן.‏+ 21  כִּי כַּאֲשֶׁר אַתֶּם אוֹכְלִים אֶת הַסְּעוּדָה,‏ כָּל אֶחָד אוֹכֵל קֹדֶם לָכֵן אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ,‏ וְכָךְ הָאֶחָד רָעֵב וְאִלּוּ הָאַחֵר שִׁכּוֹר.‏ 22  הַאִם אֵין לָכֶם בָּתִּים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בָּהֶם?‏ אוֹ שֶׁמָּא בָּזִים אַתֶּם לִקְהִלַּת אֱלֹהִים וּמְבַיְּשִׁים אֶת מִי שֶׁאֵין לָהֶם דָּבָר?‏ מָה אֹמַר לָכֶם?‏ הַאִם אֲשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם?‏ בְּעִנְיָן זֶה אֵינֶנִּי מְשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם.‏ 23  הֲרֵי קִבַּלְתִּי מֵאֵת הָאָדוֹן אֶת מָה שֶׁגַּם מָסַרְתִּי לָכֶם,‏ שֶׁהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ,‏ בַּלַּיְלָה+ שֶׁבּוֹ נִמְסַר,‏ לָקַח לֶחֶם* 24  וּלְאַחַר שֶׁהוֹדָה לֶאֱלֹהִים בָּצַע אוֹתוֹ וְאָמַר:‏ ”‏הַלֶּחֶם הַזֶּה מְסַמֵּל אֶת גּוּפִי,‏+ הַנִּתָּן לְמַעַנְכֶם.‏ הַתְמִידוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת לְזִכְרִי”‏.‏+ 25  כָּךְ עָשָׂה גַּם כַּאֲשֶׁר לָקַח אֶת הַכּוֹס+ לְאַחַר הַסְּעוּדָה וְאָמַר:‏ ”‏הַכּוֹס הַזֹּאת מְסַמֶּלֶת אֶת הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה+ עַל בְּסִיס דָּמִי.‏+ הַתְמִידוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת לְזִכְרִי בְּכָל עֵת שֶׁתִּשְׁתּוּ מִמֶּנָּה”‏.‏+ 26  הֵן בְּכָל עֵת שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה וְשׁוֹתִים מִן הַכּוֹס הַזֹּאת,‏ אַתֶּם מַכְרִיזִים עַל מוֹת הָאָדוֹן,‏ עַד שֶׁיָּבוֹא.‏ 27  לְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל אֶת הַלֶּחֶם אוֹ שׁוֹתֶה מִכּוֹס הָאָדוֹן שֶׁלֹּא כָּרָאוּי,‏ יִהְיֶה אָשֵׁם לְגַבֵּי גּוּפוֹ וְדָמוֹ שֶׁל הָאָדוֹן.‏ 28  תְּחִלָּה יִבְחַן כָּל אֶחָד אֶת עַצְמוֹ בִּקְפִידָה כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁהוּא רָאוּי,‏+ וְרַק אָז יֹאכַל מִן הַלֶּחֶם וְיִשְׁתֶּה מִן הַכּוֹס;‏ 29  שֶׁכֵּן מִי שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִבְּלִי לְהַבְחִין בַּגּוּף,‏ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִשְׁפָּט לְעַצְמוֹ.‏ 30  מִשּׁוּם כָּךְ רַבִּים מִכֶּם חַלָּשִׁים וְחוֹלִים,‏ וְדֵי הַרְבֵּה כְּבָר יְשֵׁנִים אֶת שְׁנַת הַמָּוֶת.‏*+ 31  אֲבָל אִם נִבְחַן אֶת עַצְמֵנוּ,‏ לֹא נִשָּׁפֵט.‏ 32  עִם זֹאת,‏ כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִשְׁפָּטִים,‏ יְהֹוָה* מֵטִיל עָלֵינוּ מוּסָר+ פֶּן נֻרְשַׁע יַחַד עִם הָעוֹלָם.‏+ 33  אִם כֵּן,‏ אַחַי,‏ כַּאֲשֶׁר אַתֶּם נֶאֱסָפִים לֶאֱכֹל סְעוּדָה זוֹ,‏ הַמְתִּינוּ זֶה לָזֶה.‏ 34  אִם מִישֶׁהוּ רָעֵב שֶׁיֹּאכַל בַּבַּיִת,‏ כְּדֵי שֶׁהִתְכַּנְּסוּתְכֶם לֹא תִּהְיֶה לְמִשְׁפָּט.‏+ אֶת שְׁאַר הָעִנְיָנִים אֲסַדֵּר כְּשֶׁאַגִּיעַ.‏

הערות שוליים

כלומר,‏ מצה.‏
ככל הנראה הכוונה למוות רוחני.‏
ראה נספח א5‏.‏