קורינתים א׳ 13:1-13
-
אהבה — דרך נעלה ביותר (1–13)
יג אִם אֲדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת בְּנֵי אָדָם וּמַלְאָכִים, וְלֹא תִּהְיֶה בִּי אַהֲבָה, אֶהְיֶה כְּגוֹנְג מְהַדְהֵד וְכִמְצִלְתַּיִם רוֹעֲשׁוֹת.
2 אִם תִּהְיֶה לִי מַתַּת הַנְּבוּאָה וְאָבִין אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת הַמְּקֻדָּשִׁים וְאֶרְכֹּשׁ אֶת כָּל הַיֶּדַע,+ וְאִם תִּהְיֶה לִי כָּל הָאֱמוּנָה עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאוּכַל לְהָזִיז הָרִים,* וְלֹא תִּהְיֶה בִּי אַהֲבָה, אֶהְיֶה כְּאַיִן וּכְאֶפֶס.*+
3 אִם אֶתֵּן אֶת כָּל רְכוּשִׁי כְּדֵי לְהַאֲכִיל אֶת הַזּוּלָת,+ וְאִם אֶמְסֹר אֶת גּוּפִי לַמָּוֶת, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהִתְפָּאֵר, וְלֹא תִּהְיֶה בִּי אַהֲבָה,+ לֹא תִּצְמַח לִי כָּל תּוֹעֶלֶת.
4 הָאַהֲבָה+ סַבְלָנִית+ וְטוֹבַת לֵב.+ הָאַהֲבָה לֹא תְּקַנֵּא.+ הִיא לֹא תִּתְרַבְרֵב וְלֹא תִּתְיַהֵר;+
5 הִיא לֹא תִּנְהַג בְּגַסּוּת,+ לֹא תְּחַפֵּשׂ אֶת טוֹבַת עַצְמָהּ,+ לֹא תִּתְרַגֵּז+ וְלֹא תִּרְשֹׁם אֶת הַפְּגִיעוֹת.+
6 הִיא לֹא תִּשְׂמַח בְּעַוְלָה,+ אֶלָּא תִּשְׂמַח בָּאֱמֶת.
7 הִיא תִּשָּׂא אֶת הַכֹּל,+ תַּאֲמִין בַּכֹּל,+ תְּקַוֶּה לַכֹּל+ וְתַחְזִיק מַעֲמָד בַּכֹּל.+
8 הָאַהֲבָה לֹא תִּמּוֹט לְעוֹלָם.* אַךְ מַתְּנוֹת הַנְּבוּאָה יַחְלְפוּ; לְשׁוֹנוֹת* יֻפְסְקוּ; יֶדַע יַחְלֹף;
9 שֶׁכֵּן יְדִיעָתֵנוּ חֶלְקִית,+ וְאָנוּ מִתְנַבְּאִים בְּאֹפֶן חֶלְקִי,
10 אֲבָל בְּבוֹא הַשָּׁלֵם יַחְלֹף הַחֶלְקִי.
11 כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד דִּבַּרְתִּי כְּיֶלֶד, חָשַׁבְתִּי כְּיֶלֶד וּבָחַנְתִּי דְּבָרִים כְּיֶלֶד. אֲבָל כְּשֶׁהָיִיתִי לְאִישׁ שַׂמְתִּי קֵץ לִמְאַפְיְנֵי הַיַּלְדוּת.
12 כָּעֵת אָנוּ רוֹאִים בִּמְעֻרְפָּל בְּאֶמְצָעוּת מַרְאַת מַתֶּכֶת, אֲבָל אָז נִרְאֶה פָּנִים אֶל פָּנִים. עַכְשָׁו יְדִיעָתִי חֶלְקִית, אֲבָל אָז אַגִּיעַ לִידִיעָה מְדֻיֶּקֶת,* כְּפִי שֶׁגַּם אֲנִי מֻכָּר הֵיטֵב.
13 מִכָּל מָקוֹם, כָּעֵת נוֹתָרוֹת שָׁלוֹשׁ אֵלֶּה: אֱמוּנָה, תִּקְוָה וְאַהֲבָה; וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן — אַהֲבָה.+
הערות שוליים
^ או ”להעתיק הרים ממקומם”.
^ או ”חסר תועלת”.
^ או ”לא תיכשל לעולם”.
^ כלומר, דיבור באורח נס בשפות אחרות.
^ או ”מלאה”.
