האביב הגיע ולכן משפחתו של יוסף,‏ יחד עם חברים וקרובי משפחה,‏ עולה כמדי שנה בעונה זו לירושלים.‏ הם הולכים לשם כדי לחגוג את הפסח,‏ כפי שמצווה התורה (‏דברים ט״ז:‏16‏)‏.‏ אורך המסע מנצרת לירושלים הוא כ־120 קילומטר.‏ כולם עסוקים ומלאי התרגשות.‏ ישוע בן ה־12 מצפה בכיליון עיניים לחג ולהזדמנות להיות שוב בבית המקדש.‏

עבור ישוע ומשפחתו חג הפסח אינו מסתכם ביום אחד בלבד.‏ היום שלמחרת הפסח הוא תחילתו של חג המצות שנחוג שבעה ימים (‏מרקוס י״ד:‏1‏)‏.‏ חג זה נחשב לחלק מעונת הפסח.‏ המסע מביתם שבנצרת,‏ השהות בירושלים והחזרה הביתה אורכים כשבועיים.‏ אך השנה המסע מתארך מעט בגלל מקרה הקשור לישוע.‏ בדרכם חזרה מירושלים מתעוררת בעיה.‏

במהלך המסע מניחים יוסף ומרים שישוע נמצא עם קרובי משפחה וחברים החוזרים יחד אתם צפונה.‏ אך כאשר הם עוצרים לחניית לילה הם אינם מוצאים אותו.‏ הם מחפשים את ישוע בין חבריהם למסע,‏ אבל הוא איננו שם.‏ הם אינם מוצאים את בנם בשום מקום!‏ יוסף ומרים מחליטים לחזור לירושלים כדי לחפש אותו.‏

הם מחפשים אחריו במשך יום שלם ללא כל הצלחה.‏ גם ביום שלמחרת הם אינם מוצאים אותו.‏ לבסוף ביום השלישי הם מאתרים את בנם במקדש,‏ באחת מלשכותיו הרבות.‏ הם רואים את ישוע יושב בין כמה מהמורים היהודים.‏ הוא מקשיב להם,‏ שואל אותם שאלות ומדהים אותם בהבנתו הרבה.‏

‏”‏בני,‏ למה עשית לנו את זה?‏”‏ שואלת מרים.‏ ”‏הנה אביך ואני חיפשנו אותך בדאגה רבה”‏ (‏לוקס ב׳:‏48‏)‏.‏

ישוע מופתע מכך שהוריו לא ידעו שהוא שם.‏ ”‏מדוע חיפשתם אותי?‏”‏ הוא שואל,‏ ”‏האם לא ידעתם שעליי להיות בבית אבי?‏”‏ (‏לוקס ב׳:‏49‏)‏.‏

כעת כשכולם שוב ביחד שב ישוע לביתו בנצרת עם יוסף ומרים וממשיך להיכנע למרותם.‏ הוא גדל ומוסיף חוכמה.‏ עוד בצעירותו הוא נושא חן בעיני אלוהים ובעיני בני אדם.‏ אכן,‏ מילדותו מציב ישוע דוגמה ומופת גם בהתעניינות שהוא מגלה בדברים רוחניים וגם בכבוד שהוא מגלה כלפי הוריו.‏