בשעה שישוע עדיין נמצא בקרבת ירושלים ניגשים אליו אנשים שונים מקרב העם.‏ חלקם מעוניינים ללמוד מפיו ואחרים רוצים לבחון אותו.‏ אחד מהם,‏ שהיה בקי בתורה,‏ שואל אותו:‏ ”‏מורי,‏ מה עליי לעשות כדי לרשת חיי עולם?‏”‏ (‏לוקס י׳:‏25‏)‏.‏

ישוע מבחין שמטרתו של האיש אינה לקבל מידע.‏ ייתכן שהוא מנסה לגרום לישוע להשיב באופן שיפגע ברגשותיהם של היהודים.‏ ישוע שם לב שלאיש כבר יש דעה מגובשת,‏ ולכן הוא נוהג בחוכמה ומגיב בצורה שגורמת לאיש לחשוף את מחשבותיו שלו.‏

ישוע שואל:‏ ”‏מה כתוב בתורה?‏ מה אתה מבין?‏”‏ האיש למד את תורת אלוהים ולכן הוא מבסס עליה את תשובתו.‏ הוא מצטט מדברים ו׳:‏5 ומויקרא י״ט:‏18 ואומר:‏ ”‏’‏ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל כוחך ובכל שכלך’‏,‏ וגם,‏ ’‏ואהבת לרעך כמוך’‏”‏ (‏לוקס י׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ האם זו התשובה?‏

ישוע אומר לאיש:‏ ”‏יפה ענית;‏ ’‏המשך לעשות זאת ותזכה לחיים’‏”‏.‏ אבל האם בזאת מסתיימת השיחה?‏ האיש אינו מעוניין רק בתשובה עובדתית;‏ הוא רוצה ”‏להצדיק את עצמו”‏,‏ לקבל אישור לדעותיו ולאופן שבו הוא נוהג בזולת.‏ לכן הוא שואל:‏ ”‏ומיהו רעי?‏”‏ (‏לוקס י׳:‏28,‏ 29‏)‏ לשאלה פשוטה זו יש משמעות עמוקה.‏ מדוע?‏

היהודים מאמינים שהמילה ’‏רֵעַ’‏ נוגעת אך ורק למי ששומרים את המסורות היהודיות,‏ ועל פני השטח אולי נראה שהכתוב בויקרא י״ט:‏18 תומך בדעה זו.‏ למעשה,‏ היו יהודים שטענו שאפילו ”‏אסור”‏ להם להיות בחברת נוכרים (‏מעשי השליחים י׳:‏28‏)‏.‏ לפיכך איש זה ואולי גם כמה מתלמידיו של ישוע מחשיבים את עצמם לצדיקים אם הם נוהגים בטוב לב כלפי יהודים אחרים.‏ אך מבחינתם הם רשאים לנהוג בנוכרי ברוע לב;‏ הוא לא נחשב בעיניהם ל’‏רֵעַ’‏.‏

כיצד יוכל ישוע לתקן דעה זו מבלי לפגוע באותו אדם וביהודים אחרים?‏ הוא מספר להם סיפור:‏ ”‏איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שודדים.‏ הם הפשיטו אותו,‏ היכוהו והשאירו אותו מוטל בין חיים למוות”‏.‏ ישוע ממשיך:‏ ”‏במקרה ירד באותה הדרך כוהן אחד,‏ אך כראותו את האיש עבר לצד השני של הדרך.‏ גם איש לוי ירד בַּדרך,‏ וכאשר הגיע אל המקום וראה אותו,‏ עבר אף הוא לצד השני.‏ והנה שומרוני אחד שעבר בדרך הגיע אל המקום,‏ וכשראה אותו נתמלא רחמים”‏ (‏לוקס י׳:‏30–33‏)‏.‏

האיש שישוע מספר לו את הסיפור ודאי יודע שביריחו מתגוררים כוהנים ולויים רבים.‏ כדי לחזור מן המקדש עליהם לעבור כ־23 קילומטר בדרך היורדת מירושלים אל יריחו.‏ זו דרך מסוכנת שלעיתים אורבים בה שודדים.‏ אם כוהן ולוי נתקלים ביהודי השרוי בצרה,‏ מן הראוי שהם יושיטו לו עזרה.‏ אך בסיפור שמספר ישוע הם אינם עושים כן.‏ מי שכן עזר לו היה שומרוני,‏ בן לעם שהיהודים מתעבים (‏יוחנן ח׳:‏48‏)‏.‏

כיצד עזר השומרוני ליהודי הפצוע?‏ ישוע ממשיך ואומר:‏ ”‏[‏הוא]‏ ניגש אליו,‏ יצק שמן ויין על פצעיו וחבש אותם.‏ אחר כך הושיב אותו על בהמתו ולקח אותו אל פונדק ושם דאג לצרכיו.‏ למחרת לקח שני דינרים,‏ נתן אותם לבעל הפונדק ואמר לו,‏ ’‏טפל בו,‏ וכל מה שתוציא מעבר לזה אחזיר לך בשובי’‏”‏ (‏לוקס י׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏

ישוע,‏ אומן ההוראה,‏ מסיים את הסיפור ושואל את האיש שאלה מעוררת מחשבה:‏ ”‏מי מבין השלושה היה רֵע לאיש שנפל בידי השודדים?‏”‏ ייתכן שהאיש מרגיש לא בנוח לומר ”‏השומרוני”‏,‏ ולכן הוא משיב:‏ ”‏זה שנהג עמו ברחמים”‏.‏ אז מבהיר ישוע את לקח הסיפור בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.‏ הוא אומר לו:‏ ”‏לך ועשה כן גם אתה”‏ (‏לוקס י׳:‏36,‏ 37‏)‏.‏

איזו שיטת הוראה יעילה!‏ אילו ישוע היה פשוט אומר לאיש שגם הנוכרים הם רעיו,‏ האם איש זה ושאר היהודים הנוכחים שם היו מקבלים את דבריו?‏ סביר להניח שלא.‏ אך באמצעות סיפור פשוט למדי,‏ שהכיל פרטים שמאזיניו יכלו להזדהות אתם,‏ התשובה לשאלה ”‏מיהו רעי?‏”‏ נעשית ברורה.‏ הרֵעַ האמיתי הוא מי שמגלה אהבה וטוב לב,‏ כמצוּוה בכתובים.‏