עבור לתוכן

מהי רוח הקודש?‏

מהי רוח הקודש?‏

תשובת המקרא

 רוח הקודש היא כוחו של אלוהים בפעולה,‏ או כוחו הפעיל (‏מיכה ג׳:‏8;‏ לוקס א׳:‏35‏)‏.‏ אלוהים שולח את רוחו על־ידי כך שהוא מעביר חלק מהאנרגיה שלו לכל מקום שהוא רואה לנכון כדי לממש את רצונו (‏תהלים ק״ד:‏30;‏ קל״ט:‏7‏)‏.‏

 ברוב המקרים המילה ”‏רוח”‏ ומקבילתה היוונית ”‏פְּנֶבְמָה”‏ מתייחסות במקרא לכוחו הפעיל של אלוהים,‏ רוח הקודש (‏בראשית א׳:‏2‏)‏.‏ אולם למילים הללו יש משמעויות נוספות במקרא:‏

 בכל אחד מן המקרים הללו המילה ”‏רוח”‏ מצביעה על דבר סמוי מן העין שיש לו השפעה גלויה.‏ גם רוח אלוהים,‏ ”‏בדומה לזרם האוויר,‏ הנה סמויה מן העין,‏ לא־גשמית ובעלת עוצמה”‏ (‏המילון הפרשני למילים בברית החדשה מאת ו.‏ א.‏ וַין [‏אנג׳]‏)‏.‏

 בנוסף,‏ המקרא מתייחס אל רוח קודשו של אלוהים כאל ”‏ידיו”‏ ו’‏אצבעותיו’‏ (‏תהלים ח׳:‏3;‏ י״ט:‏1;‏ לוקס י״א:‏20‏;‏ השווה מתי י״ב:‏28‏)‏.‏ כשם שאיש מלאכה משתמש בידיו ובאצבעותיו כדי לבצע את עבודתו,‏ כך אלוהים השתמש ברוחו כדי:‏

רוח הקודש אינה ישות

 העובדה שרוח אלוהים מתוארת במקרא כ”‏ידיו”‏,‏ ’‏אצבעותיו’‏ ו’‏רוח אפיו’‏ של אלוהים מעידה על כך שרוח הקודש אינה ישות (‏שמות ט״ו:‏8,‏ 10‏)‏.‏ ידיו של איש מלאכה אינן יכולות לתפקד בנפרד משכלו וגופו;‏ בדומה לכך,‏ רוח קודשו של אלוהים יכולה לפעול רק בהכוונתו (‏לוקס י״א:‏13‏)‏.‏ יתר על כן,‏ רוח אלוהים מדומה במקרא למים ומוזכרת באותה רשימה עם אמונה וידע.‏ ההשוואות הללו מצביעות על כך שרוח הקודש היא כוח נטול אישיות (‏ישעיהו מ״ד:‏3;‏ מעשי השליחים ו׳:‏5;‏ קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏6‏)‏.‏

 המקרא מגלה את שמותיהם של יהוה אלוהים ובנו ישוע המשיח;‏ אולם בשום מקום במקרא לא נאמר שלרוח הקודש יש שם (‏ישעיהו מ״ב:‏8;‏ לוקס א׳:‏31‏)‏.‏ לפני שמת סטפנוס על מזבח אמונתו כמשיחי,‏ הוא קיבל באורח נס חזון שמימי,‏ ובו ראה רק שתי ישויות,‏ ולא שלוש.‏ המקרא מציין:‏ ”‏בהיותו מלא ברוח הקודש,‏ הביט [‏סטפנוס]‏ השמיימה וראה את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין אלוהים”‏ (‏מעשי השליחים ז׳:‏55‏)‏.‏ רוח הקודש,‏ בתור כוחו הפעיל של אלוהים,‏ אפשרה לסטפנוס לראות את החזון.‏

תפיסות מוטעות לגבי רוח הקודש

 תפיסה מוטעית:‏ רוח הקודש היא ישות והיא חלק מהשילוש‏,‏ כנאמר ביוחנן א׳.‏ ה׳:‏7,‏ 8 בתרגום המלך ג׳יימס.‏

 עובדה:‏ על־פי תרגום המלך ג׳יימס,‏ ביוחנן א׳.‏ ה׳:‏7,‏ 8 נאמר:‏ ”‏בשמיים האב,‏ הדבר ורוח הקודש ושלושתם אחד המה.‏ ושלושה המה המעידים בארץ”‏.‏ אולם חוקרים מצאו שהמילים הללו לא נכתבו על־ידי השליח יוחנן,‏ והן אינן צריכות להיכלל במקרא.‏ פרופסור ברוס מ.‏ מצגר כתב:‏ ”‏זוהי עובדה מוגמרת שהמילים הללו הן זיוף ושאין להן מקום בברית החדשה”‏ (‏פרשנות הנוסח של הברית החדשה ביוונית [‏אנג׳]‏)‏.‏

 תפיסה מוטעית:‏ המקרא משתמש בהאנשה בהתייחסו לרוח הקודש,‏ והדבר מצביע על כך שהיא ישות.‏

 עובדה:‏ כתבי־הקודש משתמשים לעיתים בהאנשה בהתייחסם לרוח הקודש,‏ אך הדבר אינו מוכיח שהיא ישות.‏ המקרא גם מאניש את החוכמה,‏ המוות והחטא (‏משלי א׳:‏20;‏ רומים ה׳:‏17,‏ 21‏)‏.‏ למשל,‏ נאמר על החוכמה שהיא עושה ’‏מעשים’‏ ושיש לה ’‏ילדים’‏.‏ כמו כן,‏ החטא מתואר כמי שמפתה,‏ ממית ומעורר חמדנות (‏מתי י״א:‏19;‏ לוקס ז׳:‏35;‏ רומים ז׳:‏8,‏ 11‏)‏.‏

 באופן דומה,‏ כאשר השליח יוחנן ציטט את ישוע,‏ הוא האניש את רוח הקודש וכינה אותה ”‏עוזר”‏ (‏פָּרָקְלֶטוֹס)‏ היכול להראות דברים,‏ להדריך,‏ לדבר,‏ לשמוע,‏ להודיע,‏ לפאר ולקבל (‏יוחנן ט״ז:‏7–15‏)‏.‏ מעניין לציין שבמקרים אחרים שבהם התייחס יוחנן לרוח הקודש הוא השתמש במילה ”‏פְּנֶבְמָה”‏,‏ שהיא שם עצם סתמי,‏ ובכינוי גוף ללא מין דקדוקי (‏יוחנן י״ד:‏16,‏ 17‏)‏.‏

 תפיסה מוטעית:‏ מן הדרישה להיטבל בשם רוח הקודש עולה שהיא ישות.‏

 עובדה:‏ המקרא לפעמים משתמש במילה ”‏בשם”‏ כשהכוונה היא ”‏בכוחו של.‏.‏.‏”‏ או ”‏בסמכותו של.‏.‏.‏”‏ (‏דברים י״ח:‏5,‏ 19–22;‏ אסתר ח׳:‏10‏)‏.‏ עד היום אנו משתמשים במילה ”‏בשם”‏ בצורה זו,‏ למשל בביטוי ”‏בשם החוק”‏.‏ ביטוי זה אינו מצביע על כך שהחוק הוא ישות חיה.‏ בדומה לכך,‏ אדם שנטבל ”‏בשם”‏ רוח הקודש מכיר בכוחה ובתפקידה במימוש רצון אלוהים (‏מתי כ״ח:‏19‏)‏.‏

 תפיסה מוטעית:‏ שליחיו של ישוע ומשיחיים קדומים אחרים האמינו שרוח הקודש היא ישות.‏

 עובדה:‏ תפיסה זו אינה נכונה גם על־פי המקרא וגם על־פי ההיסטוריה.‏ לדברי אנציקלופדיה בריטניקה (‏אנג׳)‏:‏ ”‏ההגדרה שרוח הקודש היא ישות אלוהית בפני עצמה.‏.‏.‏ גובשה בוועידת קונסטנטינופוליס בשנת 381 לספירה”‏.‏ היה זה למעלה מ־250 שנה לאחר מותו של אחרון השליחים.‏